אאין מילדין את הבהמה בשבת:
ס״ק אאין מילדין וכו'
(א) אין מילדין וכו' - פירוש למשוך הולד מן הרחם דאיכא טרחא יתירא ועיין באחרונים שהסכימו דאף לסעודה [היינו שאוחז הולד שלא יפול לארץ ונותן לו דד לתוך פיו] אסור בשבת וכן כל צרכי לידה המבואר בסימן תקכ"ג ע"ש:
אין במפרכין לבהמה גלדי מכה ולא סכין גאותה בשמן וה"מ דבגמר מכה דליכא אלא משום תענוג אבל בתחלת מכה דאיכא צערא שרי:
ס״ק במפרכסין
(ב) מפרכסין - פי' להסיר את הגלד:
ס״ק גאותה
(ג) אותה - את המכה:
ס״ק דבגמר מכה
(ד) בגמר מכה - שנתרפאה המכה וע"כ אין לטרוח בשביל בהמה כדי לענגה:
אם אכלה כרשינין הרבה ומצטערת היכול להריצה בחצר וכדי שתייגע ותתרפא:
ס״ק היכול להריצה וכו'
(ה) יכול להריצה וכו' - דאע"ג דזהו רפואה וברפואה לאדם גזרו משום שחיקת סממנים ברפואת בהמתו אין אדם בהול כ"כ שיבוא לשחוק סממנים וה"ה אם היא קרובה למיתה מחמת זה דאז בודאי בהול אפ"ה מותר דאי לא שרית ליה אתי לידי שחיקת סממנים ושאר מלאכה דאורייתא וכדלקמיה בסעיף ד':
ס״ק וכדי שתייגע
(ו) כדי שתייגע - אבל אסור לעשות בשבילה שום מלאכה דאורייתא או דרבנן אפילו היא מתה וע"י א"י מותר לעשות כשהבהמה חולה [ח"א]:
אם אחזה דם זיכול להעמידה במים כדי שתצטנן חואם הוא ספק שאם לא יקיז לה דם טתמות מותר לומר לעכו"ם להקיזה:
ס״ק זיכול להעמידה
(ז) יכול להעמידה - הכל כנ"ל בסק"ה:
ס״ק חואם הוא ספק וכו'
(ח) ואם הוא ספק וכו' - דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי למעבד בעצמו איסורא דאורייתא:
ס״ק טתמות
(ט) תמות - ועיין בח"א שכתב דאפילו אם היא רק חולה בעלמא ג"כ מותר ע"י א"י כדי לרפאותה משום צער בע"ח אבל להקיז לסוס כדי שיאכל יותר בודאי אסור: