אאחר שלבש טלית מצוייץ ביניח תפילין שמעלין בקדש והמניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחת צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי גשלא יפגע בהם תחלה דויצטרך להניחם הקודם הטלית כדי שלא יעבור על המצו': הגה מיהו אם תפילין מזומנים בידו וואין לו ציצית אזין צריך להמתין על הציצית אלא מניח תפילין וכשמביאים טלית מעטפו [דברי עצמו]:
After one has put on a tallit fitted with tzitzit, he then puts on tefillin, for in matters of holiness we ascend (rising from a lesser mitzvah to the greater). And those who place the tefillin-bag and the tallit into a single bag must be careful not to lay the tefillin-bag on top, so that he does not encounter them first and thereby be required to put them on before the tallit (for one may not pass over a mitzvah that presents itself first). The Rema adds: However, if the tefillin are ready at hand and he has no tzitzit available, he need not wait for the tzitzit; rather he puts on the tefillin, and when the tallit is brought he wraps himself in it. [His own words.]
ס״ק אאחר שלבש וכו'
(א) אחר שלבש וכו' - ואפילו אם הטלית אינו חייב אלא מדרבנן כגון שאולה אחר שלשים יום וכנ"ל בסימן י"ד וכל כה"ג ג"כ יש להקדימו לתפילין [ארה"ח]:
(1) 'After one has put on' etc. — even if the tallit carries only a Rabbinic obligation, such as one borrowed past thirty days, as explained above in sec. 14, and in any similar case as well, it should be donned before the tefillin [Orchot Chaim].
ס״ק ביניח תפילין
(ב) יניח תפילין - ומי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין הכריעו האחרונים דתפילין קודמין כי ציצית הוא רק מצוה אם יש לו טלית של ד' כנפות ותפילין הוא חובה ומי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן וכדלקמן בסימן ל"ז. וכ"ש לענין לקנות תפילין מהודרין וטלית נאה דתפילין קודמין לכו"ע והעולם נכשלין בזה. מי שאין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין אין מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנותן אבל מי שידו משגת אך סומך על מה ששואל מאחרים אחר שיצאו בהן כתב הב"ח דעונשו גדול:
(2) 'He then puts on tefillin' — one whose means do not suffice to buy both tzitzit and tefillin — the later authorities ruled that tefillin take precedence, because tzitzit is only a mitzvah that applies if he has a four-cornered garment, whereas tefillin is an outright obligation, and one who does not wear them is counted among 'the sinners of Israel with their bodies,' as below in sec. 37. And all the more so regarding buying beautiful, high-quality tefillin versus a fine tallit, that the tefillin take precedence according to all opinions, and people commonly err in this. One whose means do not suffice to buy tzitzit and tefillin is not obligated to go begging door to door in order to buy them; but one who does have the means, yet relies on borrowing from others after they have already fulfilled the mitzvah with them — the Bach wrote that his punishment is great.
ס״ק גשלא יפגע
(ג) שלא יפגע - פי' אפילו לא יאחוז בהם בידו רק לפי הושטת ידו הם מונחין לפניו תחלה אין מעבירין עליהם וצריך להקדימן וכל זה דוקא אם רוצה להניח עתה התפילין אבל אם עדיין אין רוצה להניחם רק לאחר זמן לא שייך בזה אין מעבירין על המצות:
(3) 'That he does not encounter them' — that is, even if he is not holding them in his hand, but they merely lie before him first, within reach of his outstretched hand, we do not pass over them, and he must don them first. All this is only if he wishes to put on the tefillin now; but if he does not yet wish to put them on, only later, the rule of 'we do not pass over a mitzvah' does not apply here.
ס״ק דויצטרך להניחם
(ד) ויצטרך להניחם - נ"ל פשוט דאם מתפלל בביתו ורוצה להניח טלית ותפילין ובתוך חדר שלפניו מונח התפילין ובתוך חדר אחר מונח הטלית צריך להניח תפילין ברישא כדי שלא יעבור על המצות אחרי דהתפלין מזומנין לפניו תחלה ואף שלא נטל עדיין התפלין בידו [וראיה מהא דיומא ל"ג ע"ב בגמרא וכי עייל להיכל וכו' עיי"ש]:
(4) 'And be required to put them on' — it seems to me obvious that if one prays in his house and wishes to don both tallit and tefillin, and in the room before him the tefillin are lying, while the tallit lies in another room, he must don the tefillin first, so as not to pass over the mitzvah, since the tefillin are ready before him first, and this is so even though he has not yet taken the tefillin in his hand [and there is proof from the Gemara in Yoma 33b, 'and when he enters the Sanctuary,' etc.; see there].
ס״ק הקודם הטלית
(ה) קודם הטלית - ואם עבר והניחם מידו ונטל הטלית שוב אסור לעזבו וליטול התפילין:
(5) 'Before the tallit' — but if he transgressed, set them down from his hand, and took up the tallit, he may no longer put it down to take up the tefillin.
ס״ק וואין לו ציצית
(ו) ואין לו ציצית - אפילו הוא הולך בלי ד' כנפות וכ"ש לפי מנהגנו דכל אחד זהיר בט"ק:
(6) 'And he has no tzitzit' — even if he would go about without a four-cornered garment at all; and all the more so according to our custom, that everyone is careful to wear a tallit katan.
ס״ק זאין צריך
(ז) אין צריך - מפני שאין משהין את המצוה אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ יותר מן המובחר מצוה בשעתא חביבא וכן בתדיר ושאינו תדיר דקי"ל דתדיר קודם אם אין התדיר לפנינו א"צ להמתין:
(7) 'He need not wait' — because we do not delay a mitzvah, even though one might argue that he would afterward perform it in a more choice manner, for a mitzvah in its earliest moment is precious. And so too regarding the frequent versus the infrequent mitzvah, where the rule is that the more frequent takes precedence: if the more frequent one is not before us, we need not wait for it.
מי שהוא זהיר בטלית קטן ילבשנו ויניח תפילין חבביתו וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת טושם יתעטף בטלי' גדול: הגה והעולם נהגו ליהתעטף אף בטלי' גדול קוד' ויאלברך עליו ואחר כך מניח התפילין והולך לבית הכנס':
One who is careful to wear a tallit katan should put it on and don his tefillin already in his house, and go to the synagogue clothed in tzitzit and crowned with tefillin, and there wrap himself in the large tallit. The Rema adds: But the common custom is to wrap oneself even in the large tallit beforehand, and to recite its blessing, and afterward to put on the tefillin, and then go to the synagogue.
ס״ק חבביתו
(ח) בביתו - כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין וכמו שהביא הב"י והד"מ בשם הזוהר עי"ש שהוא ענין גדול. ואם יודע שילך דרך מבואות המטונפות או שמצויין נכרים ברחוב יניחם בחצר בית הכנסת ואם אי אפשר יניחם בביתו ויכסם בכובעו או בידו. ועיין באחרונים שכתבו במשכים קודם אור הבוקר ובא לבהכ"נ לא שייך אזהרת הזוהר דעדיין לא מטי זמן חיובא. ומ"מ כשיאור היום יותר טוב שיצא לחצר בהכ"נ וילבשם שם ויכנס אח"כ לבהכ"נ:
(8) 'In his house' — so that he goes out from the door of his house already in tzitzit and tefillin, as the Beit Yosef and the Darchei Moshe brought in the name of the Zohar — see there — that this is a great matter. But if he knows he will pass through filthy alleyways, or that non-Jews are common in the street, he should don them in the courtyard of the synagogue; and if that is impossible, he dons them in his house and covers them with his hat or his hand. And see the later authorities, who wrote that one who rises early, before daybreak, and comes to the synagogue — the Zohar's admonition does not apply, since the time of obligation has not yet arrived. Nevertheless, once the day has grown light, it is better that he go out to the synagogue courtyard, put them on there, and then enter the synagogue.
ס״ק טושם יתעטף
(ט) ושם יתעטף - ואע"פ שבא הט"ג לידו קודם שהניח התפילין א"צ להתעטף בו בביתו כיון שאין דעתו ללבשו כאן:
(9) 'And there he wraps himself' — and even though the large tallit came to his hand before he donned the tefillin, he need not wrap himself in it in his house, since he does not intend to wear it here.
ס״ק ילהתעטף
(י) להתעטף - ובמקום שמצויין נכרים ברחוב יתעטף בחצר בית הכנסת אם אפשר לו:
(10) 'To wrap himself' — and in a place where non-Jews are common in the street, he should wrap himself in the courtyard of the synagogue, if he is able.
ס״ק יאולברך עליו
(יא) ולברך עליו - פי' ברכת להתעטף ויכוין לפטור בברכה זו גם הט"ק וכדלעיל בסימן ח' סעיף יו"ד עי"ש במ"ב ס"ק כ"ד:
(11) 'And to recite its blessing' — that is, the blessing 'to wrap oneself in tzitzit,' and he should intend with this blessing to exempt the tallit katan as well, as above in sec. 8, se'if 10; see there in the Mishnah Berurah, note 24.
הרא"ש הי' מסדר הברכות עד עוטר ישראל בתפארה יבואז היה מניח תפילין יגומברך עוטר ישראל בתפארה:
The Rosh would recite the morning blessings in order until the blessing 'who crowns Israel with glory,' and at that point he would put on his tefillin and recite 'who crowns Israel with glory' (so that the blessing of glory would coincide with the tefillin, which are themselves a glory).
ס״ק יבואז היה וכו'
(יב) ואז היה וכו' - כדי ליתן שבח והודאה בברכה זו גם על התפילין שנקראין פאר שנאמר פארך חבוש עליך וקאי על תפלין שהן פאר לישראל כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ וגו' ויראו ממך ודרשינן אלו תפילין שבראש:
(12) 'And at that point he would' etc. — in order to give praise and thanks, with this blessing, also for the tefillin, which are called a 'glory' (pe'er), as it is said, 'bind your glory upon yourself,' which refers to tefillin, which are a glory for Israel, as it is said, 'and all the peoples of the earth shall see... and be in awe of you,' which the Sages expounded: this refers to the tefillin of the head.
ס״ק יגומברך עוטר וכו'
(יג) ומברך עוטר וכו' - ובארה"ח כתב לא ראיתי שנוהגין כן רק מניחין תפלין קודם ברכת השחר או אח"כ כ"א לפי מנהגו רק ראיתי מדקדקים למשמש בתש"י וש"ר בשעה שמברך ברכה זו:
(13) 'And recites who crowns' etc. — but the Orchot Chaim wrote: I have not seen that people practice this way; rather they put on tefillin before the morning blessings or afterward, each according to his own custom. I have only seen the meticulous touch the hand-tefillin and head-tefillin at the moment they recite this blessing.
צריך שיהיו תפילין עליו ידבשעת ק"ש ותפלה:
One must have tefillin upon him at the time of the reading of Shema and of the Amidah prayer.
ס״ק ידבשעת ק"ש ותפלה
(יד) בשעת ק"ש ותפלה - ר"ל לכל הפחות בשעת ק"ש ותפלה וכדלקמן בסימן ל"ז ס"ב ואמרינן בגמרא כל הקורא ק"ש בלי תפלין הרי הוא כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ח"ו ופירשו בתוספות לפי שאומר וקשרתם לאות וגו' ואין קושר ואף שבדיעבד יצא ידי ק"ש מ"מ יש לו עבירה מצד אחר שמראה על עצמו שאין רוצה לקיים רצון הש"י וזהו עדות שקר שמעיד על עצמו ויש עוד פי' אחר עיין בלבוש וכתב בספר חרדים דמזה נלמוד כשאומר ואהבת את ד' וגו' יראה להכניס אהבת הש"י בלבו שלא יהיה כדובר שקר ח"ו. ודע דלא אמרו כן אלא כשעושה כן במזיד שמתעצל להניח תפלין קודם ק"ש אבל מי שאין לו תפלין או כשהוא בדרך ומחמת קור וצינה אינו יכול להניח תפלין וכל כה"ג בודאי אין לו לאחר ק"ש בזמנה מחמת זה. לבוש בסימן נ"ח והעתקתי שם את לשונו עי"ש:
(14) 'At the time of Shema and the prayer' — that is to say, at the very least at the time of Shema and the Amidah, as below in sec. 37, se'if 2. And we say in the Gemara: whoever recites Shema without tefillin is as though he bears false witness against himself, God forbid. Tosafot explained: because he says 'and you shall bind them for a sign,' etc., yet does not bind them. And even though after the fact he has fulfilled his obligation of Shema, nevertheless he bears a transgression on another account — that he shows himself unwilling to fulfill the will of God — and this is the false testimony he bears against himself. There is yet another explanation; see the Levush. And the Sefer Chareidim wrote that from this we learn: when one says 'and you shall love the Lord,' etc., he should take care to bring the love of God into his heart, so that he not be as one who speaks falsely, God forbid. And know that they said this only of one who acts so deliberately, being lazy about donning tefillin before Shema; but one who has no tefillin, or who is on the road and cannot don tefillin because of cold and frost, and any similar case, certainly should not delay Shema past its proper time on that account. [Levush, sec. 58; I copied his words there — see there.]
טויכוין בהנחתם שצונו הקב"ה טזלהניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעש' עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם הלב שהוא עיקר התאות והמחשבות ובזה יזכור הבור' וימעיט הנאותיו ויניח של יד יזתחלה יחויברך להניח יטתפילין ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כי אם ברכה אחת לשתיהם: הגה וי"א לברך על של ראש עכל מצות תפילין אפי' לא הפסיק בנתים [הרא"ש הל' תפילין] [וכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין ב' ברכות] וכאטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [מהר"י בן חביב אגור סי' ל"ח]:
When putting them on, he should have in mind that the Holy One, blessed be He, commanded us to place these four Torah passages [in the tefillin], which contain the proclamation of His unity and the exodus from Egypt, upon the arm opposite the heart and upon the head opposite the brain, so that we will remember the miracles and wonders He did with us, which testify to His unity, and that His is the power and dominion, in the worlds above and below, to do with them as He wills; and through them he subjugates to the Holy One, blessed be He, the soul that is in the brain, and also the heart, which is the seat of desires and thoughts; and by this he will remember the Creator and lessen his own pleasures. He puts on the hand-tefillin first and recites the blessing 'to put on tefillin,' and afterward puts on the head-tefillin, and does not recite a second blessing; rather one blessing serves for both (this is the Mechaber's view). The Rema adds: But some say that over the head-tefillin one recites the blessing 'concerning the commandment of tefillin,' even if he did not interrupt in between [Rosh, Laws of Tefillin], and so the custom has spread among the Jews of Ashkenaz, that they recite two blessings. And it is good always to say, after the second blessing, 'Blessed be the name of His glorious kingdom forever and ever' [Mahar"i ben Chaviv, Agur, sec. 38].
ס״ק טויכוין בהנחתם
(טו) יכוין בהנחתם - כתב הב"ח בסימן ח' טעם לזה מדכתיב והיה לך לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ד' בפיך כי ביד חזקה הוציאך וגו' יורה כי עיקר המצוה וקיומה תלויה בכונה שיכוין בשעת קיום המצוה וכתב הפמ"ג דמ"מ בדיעבד אפילו אם לא כיון רק לשם מצוה בלבד יצא:
(15) 'He should have intent when putting them on' — the Bach in sec. 8 wrote a reason for this: since it is written, 'and it shall be for you a sign upon your hand... so that the Torah of the Lord shall be in your mouth, for with a strong hand He brought you out,' etc. — this indicates that the essence of the mitzvah and its fulfillment depend on the intention he has at the time of performing it. And the Pri Megadim wrote that nevertheless, after the fact, even if he intended only 'for the sake of the mitzvah,' he has fulfilled his obligation.
ס״ק טזלהניח ד' פרשיות
(טז) להניח ד' פרשיות - ויש נוהגים מחמת זה לקרות הארבע פרשיות לאחר הנחת תפלין היינו קדש והיה כי יביאך דשמע והיה אם שמוע בלא"ה קורין כל ישראל בשעת ק"ש. ובתפלין דר"ת יאמר כל הד' פרשיות. ומנהג יפה הוא [ארה"ח]:
(16) 'To place the four passages' — and some, on account of this, have the custom to read the four passages after donning tefillin, namely 'Kadesh' and 'V'haya ki yevi'acha,' for 'Shema' and 'V'haya im shamo'a' are in any case recited by all Israel at the time of Shema. And with the tefillin of Rabbeinu Tam, he should say all four passages. And it is a fine custom [Orchot Chaim].
ס״ק יזתחלה
(יז) תחלה - דכתיב וקשרתם וגו' והדר והיו לטוטפות וגו':
(17) 'First' — for it is written, 'and you shall bind them,' etc. (the hand), and only afterward, 'and they shall be as frontlets,' etc. (the head).
ס״ק יחויברך
(יח) ויברך - ר"ל קודם ההידוק וכדלקמן:
(18) 'And he recites the blessing' — that is to say, before tightening [the tefillin], as below.
ס״ק יטתפילין
(יט) תפילין - הלמ"ד בדגש:
(19) 'Tefillin' — the letter lamed [in the blessing] takes a dagesh (pronounced 'tefil-lin').
ס״ק כעל מצות
(כ) על מצות - בפת"ח תחת הוא"ו שהוא לשון יחיד ולא יאמר בחול"ם שהוא לשון רבים שהרי לא ניתקנה ברכה זו כ"א לתש"ר בלבד כמו שיתבאר בסימן כ"ו [כן הכריעו רוב האחרונים דלא כט"ז]:
(20) 'The commandment (mitzvat)' — with a patach under the vav, which is the singular form ('mitzvat'), and he should not say it with a cholam, which is the plural ('mitzvot'), for this blessing was instituted only for the head-tefillin alone, as will be explained in sec. 26 [so most of the later authorities ruled, not like the Taz].
ס״ק כאוטוב לומר
(כא) וטוב לומר - משום חשש ספק ברכה לבטלה כמש"כ בסימן ר"ו ולא שהוא ספק גמור דא"כ איך יברך מספק ברכה לבטלה ויסמוך על שיאמר בשכמל"ו אלא דאנן בני אשכנז סבירא לן להלכה כדעת ר"ת רק לרווחא דמילתא להוציא עצמינו מידי כל פקפוק נוהגין לומר בשכמל"ו. ויזהר מאוד שלא לומר ברוך שם רק אחר שיהדק הש"ר על ראשו כראוי דאל"כ יהיה הפסק בין הברכה להנחה ויהיה ברכה זו לבטלה בודאי וצריך לחזור ולברך והעולם נכשלין בזה:
(21) 'And it is good to say' — because of the concern of a possibly-wasted blessing, as written in sec. 206; not that it is a full-fledged doubt, for if so, how could he recite a possibly-wasted blessing and rely on his later saying 'Baruch Shem'? Rather, we, the Jews of Ashkenaz, hold as a matter of law like the opinion of Rabbeinu Tam; only, for good measure, to free ourselves of any misgiving, we are accustomed to say 'Baruch Shem Kevod Malchuto Le'olam Va'ed.' And he must be very careful not to say 'Baruch Shem' until after he has properly fastened the head-tefillin on his head; for otherwise it would be an interruption between the blessing and the donning, and this blessing would certainly be wasted, and he would have to repeat it — and people commonly stumble in this.
אם כבפגע בשל ראש תחלה צריך כגלהעביר על אותה מצוה ויניח של יד תחלה ואח"כ של ראש:
If he encountered the head-tefillin first, he must pass over that mitzvah (leave it for now) and put on the hand-tefillin first, and only afterward the head-tefillin (since the Torah states the hand before the head).
ס״ק כבפגע וכו'
(כב) פגע וכו' - דוקא פגע אבל אם הניח ש"ר תחלה או שמצא הש"י שנשמט ממקומו אין להסיר הש"ר דמאי דהוה הוה וימהר להניח ש"י על מקומו ויש חולקין ועיין בביאור הלכה:
(22) 'He encountered' etc. — specifically where he merely encountered it before donning; but if he already donned the head-tefillin first, or found that the hand-tefillin had slipped from its place, he should not remove the head-tefillin, for what is done is done; rather he should hasten to put the hand-tefillin in its place. And some disagree; see the Biur Halachah.
ס״ק כגלהעביר
(כג) להעביר - כיון דכתיב בקרא מפורש דיד קודם דמתחלה וקשרתם והדר ולטוטפות לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה משא"כ לעיל בס"א גבי ציצית ותפלין:
(23) 'To pass over the mitzvah' — since it is written explicitly in Scripture that the hand comes first — for first 'and you shall bind them,' and only then 'and as frontlets' — therefore we do not take into account the 'passing over' of the mitzvah; which is not the case above in se'if 1, regarding tzitzit and tefillin.
יברך כדלהניח בקמ"ץ תחת הה"א ולא בפתח ובדגש:
He recites the blessing 'lehani'ach' with a kamatz under the letter hei, and not with a patach and a dagesh (for the kamatz form means 'to place,' while the other would mean 'to abandon').
ס״ק כדלהניח בקמץ
(כד) להניח בקמץ - שהוא לשון הנחה כמש"כ להניח ברכה אל ביתך ולא בפת"ח שהוא לשון עזיבה כמש"כ אחיכם אחד הניחו אתי [אחרונים]:
(24) 'Lehani'ach with a kamatz' — which denotes 'placing,' as in 'to cause a blessing to rest upon your house'; and not with a patach, which denotes 'leaving' or 'abandoning,' as in 'leave one of your brothers with me' [the later authorities].
כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן [פירוש קודם. ויעבור את הכושי פירושו רץ והקדים לפניו] לפיכך צריך לברך על התפלה של יד כהאחר הנחה על הקיבורת כוקודם קשירתם שקשירתם זו היא עשייתן [ הגה וכן בשל ראש כזקודם שמהדקן בראשו. טור]:
Over all mitzvot one recites the blessing 'over la'asiyatan' — before performing them (the word 'over' means 'before'; as in the verse 'and he outran the Cushite,' whose meaning is that he ran and got ahead of him). Therefore one must recite the blessing over the hand-tefillin after placing it on the biceps (the upper-arm muscle), but before binding it, for this binding is the essential performance of the mitzvah. The Rema adds: And likewise for the head-tefillin, the blessing is before he fastens it upon his head [Tur].
ס״ק כהאחר הנחה וכו'
(כה) אחר הנחה וכו' - דקודם לכן לכתחילה אין ראוי לברך דהוי קודם דקודם וצריך לקרב הברכה לעשיית המצוה בכל מה דאפשר:
(25) 'After placing it' etc. — for before that point it is improper, initially, to bless, since it would be 'before the before' (too early), and one must bring the blessing as close to the performance of the mitzvah as possible.
ס״ק כוקודם קשירתן
(כו) קודם קשירתן - ובדיעבד יברך אפילו אח"כ דמצוה שיש לה משך זמן הוא בכולי יומא:
(26) 'Before binding them' — but after the fact he may bless even afterward, for a mitzvah that has an extended duration may be blessed throughout the entire day.
ס״ק כזקודם שמהדקן
(כז) קודם שמהדקן - כי ההידוק הוא מצות הקשירה וצריך גם כן ליזהר שיהיה הברכה אחר שמונחים על הראש לא כאותן שמברכין בעודם בידם דא"כ הו"ל קודם דקודם. גם בשעת ברכה של תש"ר יראה שיהיה מכוסה ראשו בטלית ולא יברך בגילוי הראש:
(27) 'Before he fastens them' — for the fastening is the fulfillment of the mitzvah of binding. And one must also take care that the blessing be after they are already resting on the head, not like those who bless while they are still in their hands, for if so it would be 'before the before' (too early). Also, at the time of the blessing over the head-tefillin, he should see that his head is covered with the tallit, and not bless with his head uncovered.
כחאסור להפסיק כטבדיבור בין תפלה של יד לתפל' של ראש לואם הפסיק מברך על של ראש על מצות תפילין: הגה ולאלדידן דנוהגין לברך ב' ברכות אף אם לא הפסיק צריך ללבחזור ולברך על של ראש להניח וגם על מצות [ד"ע]:
It is forbidden to interrupt with speech between donning the hand-tefillin and the head-tefillin. And if he did interrupt, he recites over the head-tefillin the blessing 'concerning the commandment of tefillin.' The Rema adds: And according to our practice, that we recite two blessings, even if he did not interrupt he must recite over the head-tefillin both 'to put on' and 'concerning the commandment.' [His own opinion.]
ס״ק כחאסור להפסיק
(כח) אסור להפסיק - אפילו בדיבור של מצוה כגון להשיב שלום לרבו וכל כה"ג כי גורם ברכה שאינה צריכה. ואפילו לאותן המניחין תפילין בחוה"מ בלי ברכה או המניחין תפלין דר"ת אחר שחלץ תפלין דרש"י או שחלץ תפלין ע"מ להחזירן דהרמ"א בסי"ב פסק דא"צ לחזור ולברך כשמניחן אח"כ אפ"ה עבירה היא להסיח ביניהן דלכתחילה בעינן שיהיו סמוכין ותכופין זה לזה דכתיב והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך שיהא הוייה אחת לשתיהן:
(28) 'It is forbidden to interrupt' — even with speech that is itself a mitzvah, such as returning a greeting to one's teacher and any similar case, because he thereby causes an unnecessary additional blessing. And even for those who don tefillin on Chol HaMo'ed without a blessing, or who don the tefillin of Rabbeinu Tam after removing the tefillin of Rashi, or who removed tefillin intending to put them back — where the Rema in se'if 12 ruled that one need not repeat the blessing when donning them afterward — even so it is a transgression to interrupt between them, for initially we require that they be adjacent and consecutive to one another, as it is written, 'and it shall be for you a sign upon your hand and a reminder between your eyes' — that there be a single act of 'being' for both.
ס״ק כטבדיבור
(כט) בדיבור - ואפילו בלשון הקודש ולכתחילה אסור אפי' להפסיק בשתיקה אם שוהא הרבה שלא לצורך אפילו לא הסיח דעתו. ואפי' לרמז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו בין התש"י ובין התש"ר ג"כ יש ליזהר לכתחילה. אם הניח תפלין של יד בבית זה ותש"ר בבית אחר והיה דעתו לזה עיין לעיל בסימן ח' סי"ג ומ"ב שם לענין טלית וה"ה לענינינו:
(29) 'With speech' — even in the Holy Tongue. And initially it is forbidden even to interrupt in silence, if he tarries a long while needlessly, even if he did not divert his attention. And even to hint with his eyes or gesture with his fingers between donning the hand-tefillin and the head-tefillin — one should also be careful about this initially. If he donned the hand-tefillin in one house and the head-tefillin in another, having intended this, see above in sec. 8, se'if 13, and the Mishnah Berurah there regarding the tallit, and the same applies to our case.
ס״ק לואם הפסיק
(ל) ואם הפסיק - אפילו בשוגג:
(30) 'And if he interrupted' — even inadvertently.
ס״ק לאולדידן דנוהגין וכו'
(לא) ולדידן דנוהגין וכו' - כי הטעם שאנו מברכין שתי ברכות על תפילין ולא די בברכת להניח לבד הוא שאנו סוברין דעיקר תיקון הברכות אלו כך היתה בתחלת הנחתם תקנו לברך להניח וקאי נמי על ש"ר וכשמניח הש"ר ומהדקו מברך נמי על מצות שזו היא גמר המצוה הילכך ממילא אם סח והסיח דעתו צריך לחזור ולברך גם להניח על הש"ר [הרא"ש]:
(31) 'And according to our practice' etc. — for the reason we recite two blessings over tefillin, and 'lehani'ach' alone does not suffice, is that we hold the original institution of these blessings was as follows: at the outset of donning them they instituted 'lehani'ach,' which applies also to the head-tefillin, and when he dons the head-tefillin and fastens it he also recites 'concerning the commandment,' this being the completion of the mitzvah. Therefore it follows that if he spoke and diverted his attention, he must repeat 'lehani'ach' as well over the head-tefillin [Rosh].
ס״ק לבלחזור ולברך
(לב) לחזור ולברך - ונכון שימשמש אז בשל יד להזיזו ממקומו ויחזק הקשר ובזה תחזור ברכת להניח גם על הש"י ודומה כאלו הניח עתה הש"י והש"ר תכופים זה לזה ואם בירך בלא משמוש ימשמש אחר הברכה ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הגרע"א בזה:
(32) 'To repeat the blessing' — and it is proper that he then handle the hand-tefillin, shifting it slightly from its place and tightening the knot, so that thereby the blessing 'lehani'ach' will apply again to the hand-tefillin as well, and it will be as though he now donned the hand-tefillin and head-tefillin consecutively, one right after the other. And if he blessed without handling it, he should handle it after the blessing. And see the Biur Halachah what we wrote in the name of Rabbi Akiva Eiger on this.
לגאם סח לצורך תפילין לדאינו חוזר ומברך אם שמע קדיש או קדושה בין תפלה של יד לתפלה של ראש להלא יפסיק לולענות עמהם אלא לזשותק ושומע ומכון למה שאומרים:
If he spoke for the sake of the tefillin (something they required), he does not repeat the blessing. If he hears Kaddish or Kedushah between donning the hand-tefillin and the head-tefillin, he should not interrupt to respond with them; rather he stays silent, listens, and directs his mind to what they are saying (which counts as though he responded).
ס״ק לגאם סח
(לג) אם סח - ואפילו אם סח בין ברכת להניח ובין הנחת התש"י ג"כ דינא הכי:
(33) 'If he spoke' — and even if he spoke between the blessing 'lehani'ach' and the donning of the hand-tefillin, the law is likewise so.
ס״ק לדאינו וכו'
(לד) אינו וכו' - אבל לכתחילה אסור להסיח בין ברכת להניח עד אחר הנחה של ראש אפילו בדברים שהן לצורך תפילין אם לא היכי שא"א בענין אחר. אך בחוה"מ שאין מברכין אפשר דיש להקל לכתחילה בדברים שהם לצורך תפילין:
(34) 'He does not' etc. — but initially it is forbidden to speak from the blessing 'lehani'ach' until after donning the head-tefillin, even about matters needed for the tefillin, unless it is a case where it cannot be done otherwise. But on Chol HaMo'ed, when no blessing is recited, it is possible that one may be lenient even initially regarding matters needed for the tefillin.
ס״ק להלא יפסיק
(לה) לא יפסיק - ואפילו לענות אמן על ברכה זו גופא כגון לענות אמן על ברכת תפילין שמברך אחר אסור אם לא שחבירו מכוין להוציאו בברכה זו [תשובת ד"ש והגרע"א בחידושיו דלא כפ"מ עי"ש]:
(35) 'He should not interrupt' — even to answer Amen to this very blessing, such as answering Amen to the tefillin-blessing that another person recites, is forbidden, unless his fellow intends to discharge his obligation with this blessing on his behalf [Responsum of Da"sh, and Rabbi Akiva Eiger in his novellae, not like the Pri Megadim; see there].
ס״ק לולענות עמהם
(לו) לענות עמהם - ואם פסק וענה איש"ר או קדושה או ברכו או שענה אמן על איזה ברכה ששמע חוזר ומברך ועיין בבה"ל. ובחוה"מ או המניח תפילין דר"ת וכיוצא שמניח בלי ברכה יש להקל ולהפסיק לעניית איש"ר וקדושה וברכו ואמן אך אח"כ יזיז הש"י ממקומו קודם שיניח הש"ר כדי שיהיה הוייה אחת לשניהן:
(36) 'To respond with them' — and if he interrupted and responded 'Amen, may His great name...,' or Kedushah, or Barchu, or answered Amen to some blessing he heard, he repeats the blessing; and see the Biur Halachah. But on Chol HaMo'ed, or one donning the tefillin of Rabbeinu Tam and the like, who dons them without a blessing, one may be lenient and interrupt to respond to 'Amen, may His great name...,' Kedushah, Barchu, and Amen; but afterward he should shift the hand-tefillin from its place before donning the head-tefillin, so that there be a single act of 'being' for both.
ס״ק לזשותק ושומע
(לז) שותק ושומע - דהשתיקה כענייה לענין לצאת י"ח אבל לא שיחשב כהפסקה
(37) 'He stays silent and listens' — for here the silence is like responding, as far as fulfilling the obligation goes, but not to the extent that it be reckoned as an interruption.
אחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש לחקודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע ויש מי שאומר לטשאסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד ממונחת: הגה ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק למאא יתקן לפתוח התפלה של ראש עד אחר הנחה של יד [מהרי"א ומהר"י בן חביב] יש מי שכ' להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד [אגור בשם הזוהר סי' פ"ד] ובמדינות אלו לא נהגו כן אלא שמבתיהן מעומד:
After he has bound the hand-tefillin on the arm, he puts on the head-tefillin before he winds the strap around the forearm. And there is one who says that it is forbidden to take the head-tefillin out of its bag until the hand-tefillin is already in place. The Rema adds: And even if both are before him, outside the bag, he should not make ready to open the head-tefillin until after he has donned the hand-tefillin [Mahari"a and Mahar"i ben Chaviv]. There is one who wrote to don the hand-tefillin while seated and the head-tefillin while standing [Agur in the name of the Zohar, sec. 84], but in these lands the custom is not so; rather both are donned while standing.
ס״ק לחקודם שיכרוך
(לח) קודם שיכרוך - הטעם כיון שברכת להניח חוזרת גם על של ראש כנ"ל בס"ק ל"א וכ"ש להמחבר לעיל בס"ה דס"ל דאינו מברך אלא אחת ע"כ ימעט ההפסק בכל מה שיוכל והכריכה סביב הזרוע אינה מעיקר הדין ע"כ טוב לאחר אותה עד שיניח של ראש ובספר כוונות האר"י ז"ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה [אבל לא הג' כריכות שעל האצבע] מפני שהוא סובר כיון דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה לפיכך אין זה הפסק וכן המנהג בכ"מ ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן כ"ח דעתו ג"כ כמנהגנו לכרוך קודם על הזרוע לחיזוק דבלא"ה לא מתקיים ואינו נקרא קשירה עי"ש כתב בספר מ"מ אם שמע קדיש וקדושה אחר שבירך על של יד ואם יכרוך לא יהיה לו פנאי להניח ש"ר ולענות יניח ש"ר קודם הכריכות אם יכול להדק במקצת שלא ימיש התש"י ממקומו:
(38) 'Before he winds the strap' — the reason is that the blessing 'lehani'ach' applies also to the head-tefillin, as above in note 31, and all the more so according to the Mechaber above in se'if 5, who holds that one recites only a single blessing; therefore he should minimize the interruption as much as he can. And the winding around the forearm is not part of the essential law, so it is good to delay it until he has donned the head-tefillin. In the Sefer Kavanot of the Arizal, of blessed memory, it is written that he would wind the seven windings around his arm first [but not the three windings on the finger], because he holds that, since ideally the windings too are part of the mitzvah, they do not constitute an interruption; and so is the custom in most places. And see the responsa Mishkenot Yaakov, sec. 28, whose view is likewise like our custom, to wind first around the forearm for firmness, for otherwise it does not hold and is not called 'binding'; see there. The Sefer M"M wrote: if he heard Kaddish and Kedushah after he blessed over the hand-tefillin, and if he winds the strap he will not have time to don the head-tefillin and respond, he should don the head-tefillin before the windings, provided he can fasten the hand-tefillin partially so that it does not shift from its place.
ס״ק לטשאסור וכו'
(לט) שאסור וכו' - היינו אפילו אם ירצה להוציא הש"ר והש"י שניהן בשוה מן התיק דבזה אין מעביר על המצות אפ"ה יש ליזהר כי יש בזה טעם ע"פ הקבלה כמש"כ בב"י וכ"ש להניח הש"י מידו ולהתעסק בהוצאת הש"ר מדינא אסור:
(39) 'That it is forbidden' etc. — that is, even if he wishes to take the head-tefillin and hand-tefillin both out of the bag together, at the same time, where there is no 'passing over the mitzvot,' even so one should be careful, for there is a reason for it according to Kabbalah, as written in the Beit Yosef. And all the more so, to set the hand-tefillin down from his hand and busy himself with taking out the head-tefillin is forbidden by the letter of the law.
ס״ק ממונחת
(מ) מונחת - ר"ל שתהיה מהודקת יפה על הזרוע ואז מותר אפי' קודם שעשה השבעה כריכות. ואם אחר יכול להוציא ולתקן ש"ר בעוד שחבירו מניח של יד הפמ"ג מחמיר וארה"ח מיקל עי"ש:
(40) 'In place' — that is to say, that it be well fastened on the arm, and then it is permitted to take out the head-tefillin even before he has made the seven windings. And whether another person may take out and prepare the head-tefillin while his fellow is donning the hand-tefillin — the Pri Megadim is stringent and the Orchot Chaim is lenient; see there.
ס״ק מאלא יתקן
(מא) לא יתקן - ר"ל אפילו אם בעת תיקון הש"ר לא יניח הש"י ג"כ מידו אפ"ה כשמניח אח"כ הש"ר להניח הש"י הוי כמעביר על המצות:
(41) 'He should not prepare it' — that is to say, even if, at the time he prepares the head-tefillin, he does not also set the hand-tefillin down from his hand, even so, when he afterward dons the head-tefillin before donning the hand-tefillin, it is as one who passes over the mitzvot.
ס״ק מבשתיהן מעומד
(מב) שתיהן מעומד - עיין במ"א שרוצה להכריע דהנחה של יד תהיה מיושב והברכה תהיה בעמידה אבל בא"ר בשם רש"ל בתשובה סימן צ"ח כתב דמי לנו גדול מר"ש מקינון אחר שלמד קבלה היה מתפלל כתינוק בין יומו דמי שלא יכול להשיג סודה על נכון יבוא לקצץ בנטיעות ע"כ יהיה הברכה והנחה בעמידה ובביאור הגר"א הוכיח דגם לפי הזוהר מותר להניח התש"י בעמידה ע"כ אין לזוז מהמנהג. כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע:
(42) 'Both while standing' — see the Magen Avraham, who wishes to rule that the donning of the hand-tefillin be done seated and the blessing standing; but the Eliyah Rabbah, in the name of the Maharshal in a responsum, sec. 98, wrote: who is greater among us than Rabbi Shimshon of Chinon, who, after he had studied Kabbalah, would pray like a day-old infant, for one who cannot grasp its secret properly may come to 'cut down the plantings' (fall into heresy); therefore let the blessing and the donning both be while standing. And in the commentary of the Vilna Gaon he proved that even according to the Zohar it is permitted to don the hand-tefillin while standing, so one should not deviate from the custom. The Knesset HaGedolah wrote, among the principles of the halachic authorities: in anything where the masters of Kabbalah and the Zohar disagree with the Gemara and the authorities, follow the Gemara and the authorities; however, if the Kabbalists are stringent, one should be stringent as well; and if a matter is not mentioned in the Gemara and the authorities, even though it is mentioned in Kabbalah, we cannot compel people to practice so; but a ruling not mentioned to the contrary in the Talmud and the authorities — one should follow the words of Kabbalah; and also, where there is a dispute among the authorities, the words of Kabbalah decide.
אם מניח תפילין כמה פעמים ביום צריך לברך עליהם מגבכל פעם מדנשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירן למקומן צריך לברך: הגה ואם מחזיר אחת מהם מברך כמי שמניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ"ו [דברי עצמו] הזיזם מממהקומם אדעתא להחזירם מיד צרמויך לברך. הגה וי"א שלמזא לברך [טור סי' ח'] והכי נהוג וכבר נתבאר לעיל סי' ח' סעיף י"ד מי שמניח תפילין של מחיד ובירך ובתחלת ההדוק נפסק הקשר של יד והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא מטהסיח דעתו אינו צריך לחזור ולבנרך אם הותנאר של יד קודם הנחה של ראש מהדקן ואין צריך לחזור ולברך אבל אם הניח של ראש ואחר כך הותר של יד מהדנבק ומברך. מותר לברך על תפילין שאונגלין ולא על גזונדלין:
If he puts on tefillin several times in a day, he must recite the blessing over them each time. If they slipped from their place and he handles them to restore them to their place, he must recite the blessing again. The Rema adds: And if he is restoring only one of them, he blesses as one who dons a single tefillin, as explained below in sec. 26. [His own words.] If he moved them from their place intending to restore them immediately, he must recite the blessing. The Rema adds: But some say not to bless [Tur, sec. 8], and so is the practice, as was already explained above in sec. 8, se'if 14. One who is donning the hand-tefillin and recited the blessing, and at the start of tightening it the knot of the hand-tefillin snapped, and he had to make another knot — provided he did not divert his attention — he need not repeat the blessing. If the hand-tefillin came undone before he donned the head-tefillin, he refastens it and need not repeat the blessing; but if he had already donned the head-tefillin and afterward the hand-tefillin came undone, he refastens it and recites the blessing anew. It is permitted to recite the blessing over borrowed tefillin, but not over stolen ones.
ס״ק מגבכל פעם
(מג) בכל פעם - אפילו אם כשסילקן היה דעתו להחזירם תיכף ואפילו אם לא שינה מקומו כלל בינתים. והרמ"א בסמוך פליג ע"ז. ואם בשעת ברכה היה דעתו שאח"כ יסלקם ויחזור ויניחם מוכח מדברי המג"א לעיל בסימן ח' סקט"ז דלכו"ע אין צריך לחזור ולברך:
(43) 'Each time' — even if, when he removed them, he intended to restore them immediately, and even if he did not change his location at all in the meantime. And the Rema, just below, disagrees with this. But if at the time of the blessing he intended that he would afterward remove them and then re-don them, it is evident from the words of the Magen Avraham above in sec. 8, note 16, that according to all opinions he need not repeat the blessing.
ס״ק מדנשמטו
(מד) נשמטו - כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומם משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן ע"מ להחזירן דפסק ההג"ה בסמוך דאין לחזור ולברך. וא"כ אותן שהולכין לפעמים עד חצות בתפילין אם נשמטו ראוי לברך. והח"א כתב דאף בשעת התפלה אם נשמטו המברך לא הפסיד. ומ"מ נראה דלמעט בברכות עדיף:
(44) 'They slipped' — the Shela"h wrote that the reason we are not accustomed nowadays to bless when they slip from their place is that during prayer one presumably does not divert his attention from them, so it is like removing them intending to restore them, concerning which the gloss just below ruled that one does not repeat the blessing. If so, those who sometimes go about in tefillin until midday — if theirs slip, it is proper to bless. And the Chayei Adam wrote that even during prayer, if they slip, one who does bless has not lost anything. Nevertheless it appears that minimizing blessings is preferable.
ס״ק מהממקומן
(מה) ממקומן - דוקא כולן או רובן אבל מקצתן אף דצריך להחזירן על מקומן אין צריך לחזור ולברך [ט"ז בסימן ח' סט"ו ועי"ש בפמ"ג]:
(45) 'From their place' — specifically if all of them, or most of them, slipped; but if only a part of them slipped, although he must restore them to their place, he need not repeat the blessing [Taz in sec. 8, se'if 15; and see there in the Pri Megadim].
ס״ק מוצריך לברך
(מו) צריך לברך - דכיון שהזיזן ממקומן הוי כמו שהסירן לגמרי:
(46) 'He must bless' — for since he moved them from their place, it is as though he removed them entirely.
ס״ק מזשלא לברך
(מז) שלא לברך - כיון דהזיזן על דעת לחזור משא"כ בנשמטו מעצמן אמרינן דתיכף שנשמט אזדא ליה המצוה ולהכי שתיק ליה הרב להמחבר שם. ודע עוד דה"ה אם הסירם לגמרי אדעתא להחזירם מיד פליג נמי הי"א ואפילו אם שינה מקומו בינתים ופסקו האחרונים כן. ואם לא היה בדעתו להחזירו מיד רק לאחר זמן אפילו אם אח"כ לבשן תיכף או שהיה בדעתו להחזירן תיכף ואח"כ נשתהא הדבר והסיח דעתו בינתים לכו"ע צריך לחזור ולברך. וכן אם חלצן לכנוס לבהכ"ס אפילו היה דעתו ללבשן תיכף צריך לברך לכו"ע דהא אין רשאי לילך בהם לבית הכסא ואדחי ליה וכמ"ש בסימן ס"ה וכתב הח"א דה"ה כשחולץ שצריך להפיח כיון דאסור להפיח בהן צריך לחזור ולברך:
(47) 'Not to bless' — since he moved them intending to put them back; which is not the case when they slip on their own, where we say that the moment they slip the mitzvah has departed, and this is why the Rema did not object to the Mechaber there. And know further that likewise, if he removed them entirely intending to restore them immediately, the view of 'some say' also disagrees and holds he need not bless, and even if he changed his location in the meantime; and the later authorities ruled so. But if he did not intend to restore them immediately, only after a while, even if he in fact donned them soon afterward, or if he had intended to restore them immediately but the matter was then delayed and he diverted his attention in the meantime, according to all opinions he must repeat the blessing. And likewise, if he removed them to enter the privy, even if he intended to don them again immediately, he must bless according to all opinions, since he may not go into the privy with them, so the mitzvah was set aside, as written in sec. 65. And the Chayei Adam wrote that likewise when he removes them because he needs to break wind — since it is forbidden to break wind while wearing them — he must repeat the blessing.
ס״ק מחשל יד
(מח) של יד - וה"ה בתפילין של ראש דינא הכי:
(48) 'Of the hand' — and likewise for the head-tefillin the law is the same.
ס״ק מטלא הסיח דעתו
(מט) לא הסיח דעתו - ואפילו אם סח בינתיים לצורך ענין אינו הפסק בדיעבד וכדלקמן סימן קס"ז ס"ו. ועיין לעיל בסי' ח' במ"ב סקכ"ח:
(49) 'He did not divert his attention' — and even if he spoke in the meantime for a needed purpose, it is not an interruption after the fact, as below in sec. 167, se'if 6. And see above in sec. 8, in the Mishnah Berurah, note 28.
ס״ק נולברך
(נ) ולברך - דכיון דלא נעשה עדיין מצות הנחה נמצא דלא חלה עדיין הברכה על שום מצוה ועשיית הקשר אינו מפסיק כיון שהוא מענין המצוה ע"כ חייל הברכה על הנחה שניה. ומזה יש ללמוד במי שיש בידו תפילין בלי קשר ובירך ועשה קשר והניח דבדיעבד שפיר עולה לו הברכה שעשה דעשיית הקשר אינו הפסק. ומשמע מדברי השו"ע דאם לאחר שהידק התפילין על הזרוע נפסק הקשר צריך לחזור ולברך דכבר נגמר מעשה המצוה וה"ל כנשמטו ממקומם דצריך לברך כשמחזירם וכנ"ל והאחרונים חלקו ע"ז וכתבו דכיון דברכת להניח שבירך קודם הנחת של יד קאי גם על תפילין של ראש כדאיתא לעיל וא"כ כ"ז שלא הניח תש"ר עדיין עסוק במצות השייך לאותה ברכה ולא נגמר עדיין המצוה שבירך עליו עד שהניח גם הש"ר ע"כ כמו בהותר הקשר של יד קודם הנחת של ראש פסק השו"ע דאינו צריך לחזור ולברך ה"ה נמי אם נפסק הקשר ג"כ אינו צריך לחזור ולברך. ואם נפסק הקשר של ראש או של יד לאחר שכבר הניח הש"ר והדקו צריך לחזור ולברך. ואם אין שם מי שיודע לתקן הקשר והוצרך לקחת תפילין אחרים בכל גווני צריך לחזור ולברך דדמי להא דסימן ר"ו ס"ו:
(50) 'And must bless' — for since the mitzvah of donning has not yet been performed, the blessing has not yet taken effect upon any mitzvah, and the making of the knot does not interrupt, since it is part of the matter of the mitzvah; therefore the blessing takes effect on the subsequent donning. And from this one may learn regarding one who has in his hand tefillin without a knot, and he blessed, made the knot, and donned them, that after the fact the blessing he made is valid for him, for making the knot is not an interruption. And it is implied from the words of the Shulchan Aruch that if, after he tightened the tefillin on his arm, the knot snapped, he must repeat the blessing, since the act of the mitzvah was already completed, and it is like tefillin that slipped from their place, where one must bless when restoring them, as above. But the later authorities disputed this and wrote that, since the blessing 'lehani'ach' recited before donning the hand-tefillin applies also to the head-tefillin, as stated above, if so, as long as he has not donned the head-tefillin he is still engaged in the mitzvah pertaining to that blessing, and the mitzvah over which he blessed is not yet complete until he has donned the head-tefillin as well; therefore, just as regarding the hand-tefillin's knot coming undone before donning the head-tefillin the Shulchan Aruch ruled that he need not repeat the blessing, so too if the knot snapped he likewise need not repeat it. But if the knot of the head or of the hand snapped after he had already donned and tightened the head-tefillin, he must repeat the blessing. And if there is no one there who knows how to repair the knot and he had to take other tefillin, in every case he must repeat the blessing, for it is similar to the ruling in sec. 206, se'if 6.
ס״ק נאהותר
(נא) הותר - הקשר. וה"ה אם נשמטו ממקומם ומ"ש הניח ש"ר ר"ל שהדקו דהוא עיקר מצות הנחה וכנ"ל:
(51) 'Came undone' — that is, the knot. And the same applies if they slipped from their place. And what he wrote, 'he donned the head-tefillin,' means that he fastened it, which is the essence of the mitzvah of donning, as above.
ס״ק נבמהדק ומברך
(נב) מהדק ומברך - דה"ל כנשמטו ממקומם וכן אם הותר הש"ר לאחר הידוקו צריך לחזור ולברך כשמהדקו על ראשו ולפי מה שכתבנו לעיל בשם השל"ה אין לברך אם הותר התפילין בזמן התפלה בכל גווני:
(52) 'He fastens it and blesses' — for it is like tefillin that slipped from their place. And likewise, if the head-tefillin came undone after it had been fastened, he must repeat the blessing when he refastens it on his head. But according to what we wrote above in the name of the Shela"h, one should not bless if the tefillin came undone during prayer, in any case.
ס״ק נגשאולים
(נג) שאולים - ואפילו בשואל שלא מדעת מותר דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוניה רק שיקפלם כבראשונה ולא יוציאם ממקומו הראשון כמו בטלית לעיל בסימן י"ד עי"ש [אחרונים]:
(53) 'Borrowed' — and even in the case of one who borrows without the owner's knowledge it is permitted, for a person is pleased to have a mitzvah performed with his property; only that he should fold them as they were originally and not remove them from their original place, as with the tallit above in sec. 14; see there [the later authorities].
ס״ק נדגזולים
(נד) גזולים - דה"ל מצוה הבאה בעבירה ואפילו אחר יאוש ואפילו בדיעבד לא קיים מצות תפילין אך אם מכר התפילין לאחר יאוש לאחר דעת המ"א בתרמ"ט והמחה"ש לעיל בסימן י"א דיוכל השני לברך דלדידיה הוי יאוש ושינוי רשות אכן הט"ז והגר"א בסימן זה כתבו בהדיא דבכל גווני אסור לברך אף דלענין לצאת בהם משמע מדברי הגר"א דיוצא בהם אך לענין הברכה אסור מ"מ משום בוצע ברך דעל ידי לקיחתו יצא הגזילה מרשות הבעלים. אך מי שלקח מהשני הזה נראה דיוכל לברך כן מצאתי בדמשק אליעזר לעיל בסימן י"א עי"ש:
(54) 'Stolen' — for it is a mitzvah that comes about through a transgression, and even after the owner's despair of recovering them, and even after the fact, he has not fulfilled the mitzvah of tefillin. But if he sold the tefillin, after the owner's despair, to another person, the opinion of the Magen Avraham in sec. 649 and the Machatzit HaShekel above in sec. 11 is that the second person may bless, since for him there has been despair together with a change of domain. However, the Taz and the Vilna Gaon in this very siman wrote explicitly that in every case it is forbidden to bless — even though regarding fulfilling the obligation with them it is implied from the Vilna Gaon's words that one does fulfill it, yet regarding the blessing it is forbidden — in any case because of 'the robber who blesses [blasphemes],' for through his taking, the stolen object left the owner's domain. But one who took the tefillin from this second person — it appears that he may bless. So I found in the Damesek Eliezer above in sec. 11; see there.
נהנהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון [ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ תפילין עד שאמר בהם נושלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר ק"י והכי נוהגים המדקדקים] [פתח עינים ס' המוסר פ"ד] וביום שיש בו ס"ת נוהגים שלא לחלצם נזעד שיחזירו ספר תורה נחויניחוהו בהיכל: הגה והיינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים [דברי עצמו] וביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפלת מנטוסף: הגה וסה"ה בחוה"מ ודוקא במקום שאומרים במוסף קסאדושת כתר. מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בסבכל מקום [ב"י]:
The custom of the world is not to remove the tefillin until after the Kedushah of 'U'va Le'Tziyon.' (And there is one who wrote, on a Kabbalistic basis, not to remove the tefillin until one has recited while wearing them three Kedushot and four Kaddishim, that is, after the Full Kaddish, and so the meticulous conduct themselves [Pesach Einayim, Sefer HaMussar, ch. 4].) And on a day when a Torah scroll is read, the custom is not to remove them until the Torah scroll is returned and placed in the ark. The Rema adds: This applies in a place where they return the Torah after 'U'va Le'Tziyon Go'el'; but according to the custom of these lands, where they return the Torah immediately after the reading, one should remove them just as on other days. [His own words.] And on Rosh Chodesh they are removed before the Musaf prayer. The Rema adds: And likewise on Chol HaMo'ed, and specifically in a place where they say the Kedushah of 'Keter' in Musaf. However, the custom is to remove them before Musaf everywhere [Beit Yosef].
ס״ק נהנהגו העולם
(נה) נהגו העולם - ויש שאין משהין עליהם יותר מן החיוב דצריכין גוף נקי והכל לפי מה שהוא אדם אם אין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח יסלק מיד ועיין סימן ל"ז ס"ב דמשו"ה אין רוב העולם נוהגים להניחם כל היום ובשם האר"י ז"ל כתבו שלא היה חולץ עד אחר ע"כ נקוה לך. וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות:
(55) 'The custom of the world' — but there are those who do not keep them on longer than the strict obligation, since tefillin require a clean body, and it all depends on the individual: if he does not have a clean body and fears he may break wind, he should remove them immediately. And see sec. 37, se'if 2, that for this reason most people are not accustomed to wear them all day. And in the name of the Arizal, of blessed memory, they wrote that he would not remove them until after the verse 'therefore we hope in You' (in Aleinu). And on a day that has a circumcision, it is fitting not to remove them until after the circumcision, for circumcision is a 'sign' and tefillin are a 'sign.'
ס״ק נוג' קדושות
(נו) ג' קדושות - ט"ס הוא ובאמת צ"ל ג' קדישים וד' קדושות. כי ברכו את ד' נחשב חדא שהיא דבר שבקדושה וקדושת שפה ברורה שניה וקדושת העמידה וקדושת ובא לציון. ושלשה קדישים הוא ח"ק שקודם ברכו וחצי קדיש שאחר תפילת י"ח וקדיש שלם שאחר ובא לציון. ומ"מ משמע מפמ"ג ושארי אחרונים דבמקומות שנוהגים לומר קדיש יתום בכל יום אחר עלינו טוב שלא לחלוץ עד אחר קדיש יתום. ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפילין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש לא יפה הן עושין דמאוד יש לכוון בעניית איש"ר כמבואר לקמן בסימן נ"ו בטור ובשו"ע ואיש"ר הוא עוד במדרגה גבוה יותר מקדושה כמבואר שם במ"א סק"א ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפי' תשמיש קל בשעה שהוא מברך כמבואר לקמן בסימן קצ"א במ"א סק"ב:
(56) 'Three Kedushot' — this is a scribal error, and in truth it should read 'three Kaddishim and four Kedushot.' For 'Barchu et Hashem' counts as one, since it is a matter of holiness requiring a quorum, and the Kedushah of 'Safah Berurah' is the second, and the Kedushah of the Amidah and the Kedushah of 'U'va Le'Tziyon' complete the four. And the three Kaddishim are: the half-Kaddish before Barchu, the half-Kaddish after the Amidah, and the full Kaddish after 'U'va Le'Tziyon.' Nevertheless it is implied from the Pri Megadim and other later authorities that in places where the custom is to say the Mourner's Kaddish every day after Aleinu, it is good not to remove them until after the Mourner's Kaddish. And people accustomed to fold the tallit and tefillin and put them away in their bag during the recitation of Kaddish are not acting properly, for one must concentrate greatly on responding 'Amen, may His great name...,' as explained below in sec. 56 in the Tur and the Shulchan Aruch, and 'Amen, may His great name...' is on an even higher level than Kedushah, as explained there in the Magen Avraham, note 1, and it is surely no less than other Rabbinic blessings, during which it is forbidden to perform even a light task while one is blessing, as explained below in sec. 191 in the Magen Avraham, note 2.
ס״ק נזעד שיחזירו
(נז) עד שיחזירו - רמז לדבר ויעבור מלכם לפניהם [היינו הס"ת] וד' בראשם [תפילין] ב"י:
(57) 'Until they return it' — an allusion to this: 'and their king passed before them' [that is, the Torah scroll], 'and the Lord at their head' [that is, the tefillin]. [Beit Yosef.]
ס״ק נחויניחוהו בהיכל
(נח) ויניחוהו בהיכל - והחולצן קודם עכ"פ יזהר שלא יחלוץ הש"ר בפני הס"ת כדי שלא יגלה ראשו בפניה אלא יסתלק לצדדין ובש"י דליכא גילוי או בתפילין ש"ר תחת הטלית גדול שרי [פמ"ג]:
(58) 'And place it in the ark' — and one who removes them earlier should at least be careful not to remove the head-tefillin in the presence of the Torah scroll, so as not to uncover his head before it; rather he should step aside. But with the hand-tefillin, where there is no uncovering of the head, or when the head-tefillin is beneath the large tallit, it is permitted [Pri Megadim].
ס״ק נטמוסף
(נט) מוסף - אחר שהחזירו הס"ת בהיכל ובמקומותינו שמכניסים תיכף אחר הקריאה יחלצם אחר הקדיש שקודם תפילת מוסף. ובאליהו רבא כתב דבר"ח יחלוץ אחר קדושת ובא לציון קודם שאומר יהי רצון מלפניך וכו' שנשמור חוקיך ולא ימתין מלחלצם עד אחר קדיש כדי שלא להפסיק בין קדיש להתפלה:
(59) 'Musaf' — after they have returned the Torah scroll to the ark; and in our places, where they return it immediately after the reading, he removes them after the Kaddish that precedes the Musaf prayer. And the Eliyah Rabbah wrote that on Rosh Chodesh he should remove them after the Kedushah of 'U'va Le'Tziyon,' before he says 'May it be Your will... that we keep Your statutes,' etc., and he should not wait to remove them until after the Kaddish, so as not to interrupt between the Kaddish and the prayer.
ס״ק סוה"ה בחוה"מ
(ס) וה"ה בחוה"מ - והאחרונים כתבו כיון די"א שלא להניח כלל בחוה"מ כדלקמן בסימן ל"א ימהר לחלצן קודם הלל והש"ץ אחר הלל ובחוה"מ של סוכות שיש פנאי בעוד שממתינין על האתרוג אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל. הנוהגין ללבוש כל היום יחזור וילבוש בר"ח אחר תפלת מוסף וא"צ לחזור ולברך אם היה דעתו לזה בשעת חליצתן לפי מה שפסק הרמ"א לעיל בסי"ב ובחוה"מ לא יניחם שוב לגמרי עד הערב. והאנשים המניחין תפילין דר"ת בחוה"מ לא יניחום כלל ובר"ח יוכלו להניחם אחר שיסיים הש"ץ תפלת מוסף או שיסירו התפילין של רש"י קודם ובא לציון ושל ר"ת ילבשו בעת אמירת ובא לציון [פמ"ג]:
(60) 'And likewise on Chol HaMo'ed' — and the later authorities wrote that, since some say not to don tefillin at all on Chol HaMo'ed, as below in sec. 31, he should hurry to remove them before Hallel, and the chazzan after Hallel; and on Chol HaMo'ed of Sukkot, when there is time while they wait for the etrog, even the chazzan should remove them before Hallel. Those accustomed to wear tefillin all day should re-don them on Rosh Chodesh after the Musaf prayer, and need not repeat the blessing if they had this in mind at the time of removing them, according to what the Rema ruled above in se'if 12; but on Chol HaMo'ed he should not don them again at all until the evening. And the men who don the tefillin of Rabbeinu Tam should not don them at all on Chol HaMo'ed; but on Rosh Chodesh they may don them after the chazzan concludes the Musaf prayer, or they may remove the tefillin of Rashi before 'U'va Le'Tziyon' and put on those of Rabbeinu Tam during the recitation of 'U'va Le'Tziyon' [Pri Megadim].
ס״ק סאקדושת כתר
(סא) קדושת כתר - פי' במקום שאנו אומרים נקדש במוסף אומרים בקצת מקומות כתר יתנו לך לכן אין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו ואפילו בעת תפלת הלחש ופשוט דאם שכח והתחיל להתפלל בהם לא יחלצם באמצע דאינו רק מנהגא:
(61) 'The Kedushah of Keter' — that is, in place of what we say, 'Nekadesh,' in Musaf, in some places they say 'Keter yitnu Lecha' (a crown they shall give You), therefore it is not fitting that the 'crown' of tefillin be upon him at that time, and even during the silent Amidah. And it is obvious that if he forgot and began to pray while wearing them, he should not remove them in the middle, since this is only a custom.
ס״ק סבבכל מקום
(סב) בכל מקום - והט"ז כתב דהנוהג שאינו חולץ במוסף אין עליו תלונה מאחר שאין אנו אומרים קדושת כתר יתנו לך ושמעתי על גדול הדור אחד שלא היה חולצם במוסף אך המתפלל בצבור בודאי לא ישנה מנהגא דצבורא:
(62) 'Everywhere' — and the Taz wrote that one whose practice is not to remove them during Musaf, there is no complaint against him, since we in our rite do not say the Kedushah of 'Keter yitnu Lecha.' And I have heard of a certain great man of the generation who would not remove them during Musaf; but one who prays with a congregation should certainly not deviate from the custom of the congregation.