אהרואה הקשת באומר ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית גנאמן דבבריתו וקיים במאמרו הואסור להסתכל בו ביותר:
ס״ק אהרואה הקשת וכו'
(א) הרואה הקשת וכו' - ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח"א]:
ס״ק באומר וכו'
(ב) אומר וכו' - ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע"ת בשם ברכ"י]:
ס״ק גנאמן וכו'
(ג) נאמן וכו' - ברמב"ם וטור הנוסח ונאמן:
ס״ק דבבריתו
(ד) בבריתו - ר"ל שלא יעבירנו אע"פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם]:
ס״ק הואסור להסתכל וכו'
(ה) ואסור להסתכל וכו' - והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט"ז] אלא רואהו ומברך:
הרואה חמה ובתקופתה והוא מכ"ח לכ"ח שנה זוהתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' חבבקר אומר ברוך עושה בראשית טוכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה יהנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח:
ס״ק ובתקופתה
(ו) בתקופתה - מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ"ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה:
ס״ק זוהתקופה
(ז) והתקופה - היינו תקופת ניסן:
ס״ק חבבוקר
(ח) בבוקר - היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג' שעות על היום [לבוש ומ"א] אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות ואם נתכסה השמש בעבים ואין רואין אותה עיין בשע"ת. ובתשובת חתם סופר סימן נ"ו כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך. וע"ש שכתב מנהגו בענין ברכה זו קודם הברכה אמרו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית אמרו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש ואח"כ מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח"כ עלינו לשבח וקדיש:
ס״ק טוכן מברך וכו'
(ט) וכן מברך וכו' - וכהיום אין נוהגין העולם בזה:
ס״ק יהנשארים
(י) הנשארים - הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב: