שלשה שאכלו כאחד ושכחו ובירך כל אחד לעצמו בטל מהם הזימון אואין יכולים לחזור ולזמן למפרע וכן אם ברכו שני' מהם אבל אם שכח אחד מהם ובירך השנים יכולים לזמן עם השלישי אע"פ שכבר בירך ביכול לומר ברוך שאכלנו משלו והם יוצאי' ידי חובת זימון והוא אינו יוצא ידי זימון שאין זימון למפרע: הגה ואם האחד זימן עגם אחרים אף שנים הנשארים אדינן יכולים לזמן (ב"י בשם רשב"א):
ס״ק אואין יכולים וכו'
(א) ואין יכולים וכו' - לומר נברך וכו' דלמאי יזמנו זה את זה והרי כבר ברכו בהמ"ז ואין לשון זימון אלא שאחד יזמן השנים שיהיו מוכנין ומזומנין להצטרף יחד לברכת המזון:
ס״ק ביכול לומר וכו'
(ב) יכול לומר וכו' - דהא באמת מחוייב בזימון הוא שאכל עמהם ביחד אלא שאין לו תקנה משום שכבר בירך ואין זימון למפרע לכן מהני הצטרפותו עכ"פ שיהיו הם יוצאין על ידו:
ס״ק געם האחרים
(ג) עם האחרים - היינו שבא לחבורה של שלשה או אפילו שבא לשנים בסוף סעודתם ואכל עמהם מעט:
ס״ק דאינן יכולין לזמן
(ד) אינן יכולין לזמן - על האחד מפני שכבר יצא ידי חובת זימון מיהו אם נזדמן להם אחד מן השוק יכולין לזמן עליו כשיטעום עמהם דחיוב זימון שלהם לא נפקע בשביל אותו שזימן:
שלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק קוראי' אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן הכדי שיכוין ויצטרף עמהם וויענה עמהם ברכת זמון זויוצאי' ידי חובתן אף על פי חשאינו בא ויושב עמהם והני מילי בשלשה אבל בעשרה כיון שצריכין להזכיר את השם אינם מצטרפים עד שיבא וישב עמהם ט[ועיין לקמן סי' ר' עד היכן ברכת הזימון]:
ס״ק הכדי שיכוין
(ה) כדי שיכוין - לשמוע ברכת הזימון:
ס״ק וויענה עמהם
(ו) ויענה עמהם - אבל אם אינו עונה אין מזמנין עליו משום דאינו עומד עמהם אבל אם היה עומד עמהם אף אם אינו עונה עמהם מזמנין עליו בע"כ כמבואר לקמן סי' רי"ש [שיו"ב ומגן גבורים וא"ר בתירוץ ב']:
ס״ק זויוצאין ידי חובתן
(ז) ויוצאין ידי חובתן - וגם הוא יוצא ידי חובת זימון בזה:
ס״ק חשאינו בא
(ח) שאינו בא - אלא שעומד נגד הפתח בסמוך להם [ועיין סימן נ"ה ס"כ דמבואר שם דאם יש טינוף בינתים מפסיק] וכשיגמור ענינו יבוא הביתה שאכל שם ויברך בהמ"ז [רמב"ם] מיהו אם נשתהה שם עד גמר בהמ"ז וכוון לבו לצאת יצא ידי בהמ"ז וא"צ לברך:
ס״ק טוע"ל סי' רי"ש
(ט) וע"ל סי' רי"ש - ס"ב ולפי מה דפסק שם רמ"א צריך העונה להמתין עד שיגמרו ברכת הזן:
שלשה שאכלו כאחד יואין א' מהם יודע כל ברכת המזון אלא אחד יודע יאברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית חייבים בזימון יבוכל אחד יברך הברכה שיודע ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית יגאין בכך כלום אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכ' שאין ברכ' אחת מתחלק' לשתי':
ס״ק יואין אחד מהם יודע
(י) ואין אחד מהם יודע - דאי אחד מהם יודע כל ברכת המזון בודאי נכון שהוא יברך כל הברכות ויוציאם ידי חובתם ולא לחלק בהמ"ז לפרקים פרקים:
ס״ק יאברכה ראשונה
(יא) ברכה ראשונה - היינו לבד מברכת נברך שצריך המזמן לומר בתחלת ברכת הזימון:
ס״ק יבוכל אחד יברך
(יב) וכל אחד יברך - ר"ל ויכוין להוציא את חבירו:
ס״ק יגאין בכך כלום
(יג) אין בכך כלום - דברכת הטוב והמטיב לאו דאורייתא היא ולפיכך אינה מעכבת להשלש ברכות ומשמע מזה דבאחת משלש ברכות הקודמים אם אין אחד מהם שיודע אותה מעכב שלא יברכו כלל דברכות מעכבות זו את זו ויש פוסקים שסוברים דאף דמן התורה חייב לברך אותם מ"מ אין מעכבות זו את זו ולפיכך מי שאינו יודע לברך כל הברכות וא"א לו לקרא לבקי שיוציאו בבהמ"ז צריך לברך עכ"פ הברכה שיודע אותה ולענין דינא אם אכל כדי שביעה דחיוב בהמ"ז שלו הוא מן התורה יש להחמיר כשיטה זו ולברך אותה: