נשים חייבות בברכת המזון וספק הוא אאם הן חייבים מדאורייתא ומוציאות את האנשים או אם אינן חייבות באלא מדרבנן ואינן מוציאות גאלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן [ועיין לקמן סי' קצ"ט בענין זימון שלהם]:
ס״ק אאם הן חייבות מדאורייתא
(א) אם הן חייבות מדאורייתא - לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא:
ס״ק באלא מדרבנן
(ב) אלא מדרבנן - מדכתיב על הארץ הטובה ונשים אין להם חלק בארץ מצד עצמן (א"ל בבת יורשת) משא"כ כהנים ולוים אע"פ שאין להם חלק מ"מ יש להם ערי מגרש וי"א משום שלא ניתן להם ברית ותורה:
ס״ק גאלא למי שאין וכו'
(ג) אלא למי שאין וכו' - כגון שלא אכל כדי שביעה שאין חיובו אלא מדרבנן ומסיים הטור דמפני שהוא ספק נקטינן דאין מוציאות את האחרים שאכלו כדי שביעה [מ"א] וכ"כ הרמב"ם פ"ה מהלכות ברכות. כתב בש"א אשה שאכלה כדי שביעה ונסתפקה אם בירכה חייבת לברך עי"ש טעמו וכן הסכים בח"א ובמגן גבורים אכן בחידושי רע"א וכן בברכי יוסף פסקו שאינה צריכה לחזור ולברך וכן מצדד בפמ"ג ומ"מ נראה דהרוצה לסמוך על דעת ש"א וסייעתו אין למחות בידו ועיין בבה"ל:
דקטן חייב מדרבנן כדי לחנכו הוההיא דבן מברך לאביו וכשלא אכל האב כדי שביעה זשאינו חייב אלא מדרבנן:
ס״ק דקטן חייב מדרבנן
(ד) קטן חייב מדרבנן - היינו אפי' לא אכל רק כזית ג"כ חייב מדרבנן לחנכו:
ס״ק הוההיא דבן וכו'
(ה) וההיא דבן וכו' - ר"ל ההיא דאיתא בגמרא דבן קטן מברך ומוציא את אביו בבהמ"ז כשאין יודע לברך:
ס״ק וכשלא אכל האב כדי שביעה
(ו) כשלא אכל האב כדי שביעה - אבל אם אכל האב כדי שביעה שחייב לברך מן התורה אין בנו קטן שמחויב רק מדרבנן יכול להוציאו. וכתבו האחרונים דקטן אינו מוציא את האשה דשמא מדאורייתא חייבת:
ס״ק זשאינו חייב וכו'
(ז) שאינו חייב וכו' - ואם גם הבן לא אכל כדי שביעה דהוי אצלו תרי דרבנן אם מוציא לאביו יש דעות בין הפוסקים ויש להחמיר: