שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה אבולען בואינו מברך עליהם גברכה ראשונה: הגה ודי"א דמברך עליהם והכן נראה עיקר: [הרשב"א בשם הראב"ד והרא"ש פ"ג שאכלו וכן דברי רמב"ם פ"ח מהלכות ברכות]:
ס״ק אבולען
(א) בולען - שא"א לפולטן דמימאסי ומיפסדי וגם לסלקם לצד אחד מלוגמיו ולברך כמו בס"ב באוכלין אינו יכול לעשות זה במשקין שא"א לדבר בעוד משקין בפיו הלכך התירו לו לבולען וכתב בלבושי שרד דאם הכניס מעט בפיו ויכול לברך ע"י הדחק יברך:
ס״ק בואינו מברך עליהם וכו'
(ב) ואינו מברך עליהם וכו' - י"א דכ"ז דוקא כשאין לו יותר משקין לשתות והוא דחוק למשקין הללו אבל אם יש לו יותר יפלוט ולא יהנה בלי ברכה וכן ראוי לנהוג [מ"א וא"ר]:
ס״ק גברכה ראשונה
(ג) ברכה ראשונה - הטעם דמאחר שכבר בלע המשקין כבר נדחה ממנו מצות ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה צריך לברך אם היה כשיעור עיין לקמן בסי' ר"י:
ס״ק דוי"א דמברך עליהם
(ד) וי"א דמברך עליהם - היינו אחר שבלע מברך עליהם הברכה ראשונה ולא דמי להא דקי"ל בסי' קס"ז ס"ח דאם נזכר אחר שגמר סעודתו שלא בירך אינו מברך דשאני הכא דמאחר שנזכר בעודו בפיו היה עליו אז חיוב ברכה ודומה זה קצת לעובר לעשייתן אלא שלא היה יכול לברך לכן לא נפטר מן הברכה:
ס״ק הוכן נראה עיקר
(ה) וכן נראה עיקר - ודעת רוב הפוסקים כדעה ראשונה שאינו מברך רק ברכה אחרונה אם שתה כשיעור וכן הסכים הא"ר:
שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר ושאינו נמאס אם יפלטנו זיפלטנו ויברך עליו ואם הוא חדבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך:
ס״ק ושאינו נמאס
(ו) שאינו נמאס - כגון פולין וכיו"ב שהם קשים:
ס״ק זיפלטנו ויברך עליו
(ז) יפלטנו ויברך עליו - כדי שיהא פיו ריקן בשעת הברכה דכתיב ימלא פי תהלתך [גמרא] וכתב האשכול מהא שמעינן מאן דמברך ברכה צריך לברך מלא פומיה ולא לגמגם:
ס״ק חדבר שנמאס
(ח) דבר שנמאס - כגון תותים וענבים: