עושה אדם אצרכיו בבפת והני מילי דלא ממאיס ביה גאבל מידי דממאיס ביה דלא הילכך אין מניחין עליו בשר חי ואין מעבירין עליו הכוס מלא ואין סומכין בו הקערה ואם היא זמלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס ואין נוטלין הידי' ביין בין חי ובין מזוג אפילו נטילה חשאינ' צורך אכילה טואין זורקים הפת משום בזיון אוכלים וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקי' אוכלי' יהנמאסים ע"י זריקה אבל מידי דלא ממאיס יאכגון אגוזים ורימונים וחבושים שרי:
ס״ק אצרכיו
(א) צרכיו - ר"ל צורך תשמישיו וכמו שיתבאר לקמיה:
ס״ק בבפת
(ב) בפת - וכ"ש בשאר אוכלין:
ס״ק גאבל מידי דמימאס וכו'
(ג) אבל מידי דמימאס וכו' - ואפילו בשאר אוכלין ג"כ אסור:
ס״ק דלא
(ד) לא - ואם עושה לרפואה שרי אפילו מימאס ביה וכדלקמן בסימן שכ"ח ס"כ ואפילו בלא רפואה אם הוא דבר שהוא צורך האדם ודרך העולם לעשות בהאוכל צורך זה ג"כ שרי ומטעם זה מזלפין הקרקע ביין וסכין הגוף ביין ושמן כמבואר בגמרא בכמה דוכתי. אסור לפצוע זיתים ליטול ידיו במים היוצאים מהם [שחזקים הם ומעבירים את הזוהמא] מפני שהזיתים נמאסים עי"ז ואיכא הפסד אוכלין [גמרא]:
ס״ק הכוס מלא
(ה) כוס מלא - שקרוב הדבר שישפך עליו וימאס:
ס״ק ואם היא וכו'
(ו) אם היא וכו' - וג"כ מטעם הנ"ל וכ"ש אם הקערה בתחתיתו אינו נקי וימאס הפת עי"ז:
ס״ק זמלאה וכו'
(ז) מלאה וכו' - אבל כשאינה מלאה שרי לסמוך אף דמשתמש בפת דעושה אדם כל צרכיו בפת וכנ"ל וה"ה דמותר לכסות בו כלי [טור]:
ס״ק חשאינה צורך אכילה
(ח) שאינה צורך אכילה - דאלו בנטילה לאכילה בלא"ה אסור לכמה פוסקים [עיין בסימן ק"ס סי"ב] דאין נטילה אלא במים אלא אף בזה שאינה צורך אכילה אסור משום בזיון היין וה"ה בשאר משקין אסור. ובשעת הדחק עיין לעיל בסי' ק"ס סוף סי"ב ובבה"ל שם:
ס״ק טואין זורקין הפת
(ט) ואין זורקין הפת - ומבואר בב"י וש"פ דפת חשיבא טפי משאר אוכלין ובדידיה אסור אפילו אם לא נמאס ע"י זריקה כגון שזורקו ע"ג מקום נקי דזלזול הוא לפת:
ס״ק יהנמאסים ע"י זריקה
(י) הנמאסים ע"י זריקה - כגון תאנים וכדומה שנתבשלו כל צרכן שהם רכים ומתמעכים ע"י זריקה ונמאסים:
ס״ק יאכגון אגוזים וכו'
(יא) כגון אגוזים וכו' - שהם קשים ואינם מתמעכים ומיירי שזרקו במקום נקי דאל"ה אסור אפילו באגוזים וכדלקמיה בסעיף ד'. כשרואין אוכלין מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם אם לא במקום דאיכא למיחש לכשפים כגון ככר שלם [עירובין ס"ד]. איתא בגמרא [תענית כ'] דרב הונא סובר מאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה [וה"ה לעופות] אמנם בא"ר מסתפק אם הלכה כר"ה בזה ועיין במחצית השקל שמצדד דאם אין לו דבר אחר להאכיל כ"א מאכל אדם לכו"ע מותר ואפשר דמשום זה נוהגין העולם היתר להאכיל לעופות פת:
לא ישב אדם על יבקופה מלאה תאנים וגרוגרות אבל יושב הוא על עיגול יגשל דבילה או על קופה מלאה ידקטניות:
ס״ק יבקופה מלאה תאנים
(יב) קופה מלאה תאנים - דוקא בקופה של נצרים שהיא נכפפת והאוכלין מתמעכין ונמאסין אבל של עץ שרי:
ס״ק יגשל דבילה וכו'
(יג) של דבילה וכו' - שהם קשים ואינם מתמעכים [לבוש]:
ס״ק ידקטניות
(יד) קטניות - שאף שהקופה היא מנצרים הקטניות בעצמן קשים הם:
מותר לאכול דייסא [פי' החטה הנקלפת מבושלת] בפת טובמקום כף טזוהוא שיאכל הפת אחר כך יזוהמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא: הגה והנשאר מן הפת איחחר כך אוכלים אותו [ב"י]:
ס״ק טובמקום כף
(טו) במקום כף - משום דעושה אדם צרכיו בפת היכא דלא מימאס וכנ"ל והכא לא מימאס להאדם הזה בעצמו שאכל בו הדייסא:
ס״ק טזוהוא שיאכל וכו'
(טז) והוא שיאכל וכו' - דלאדם אחר מימאס ואיכא הפסד אוכלין:
ס״ק יזוהמדקדקים וכו'
(יז) והמדקדקים וכו' - שחוששים להשתמש מעשה עץ באוכלין דביזוי הוא לכן אוכלין בכל פעם מעט מן הפת דנראה כאלו בא ללפת את הפת:
ס״ק יחאח"כ אוכלין אותו
(יח) אח"כ אוכלין אותו - דלאחרים הוא נמאס וכנ"ל:
יטממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה כוהוא שיקבלנו בפי הצינור וזורקין לפניה' קליות ואגוזים בימות החמ' שאינ' נמאסין אבל לא בימות הגשמים מפני כאשנמאסין אבל כבלא גלוסקאות לעולם:
ס״ק יטממשיכין יין בצנורות
(יט) ממשיכין יין בצנורות - שעושין משום סימן טוב שימשך שלותן וטובתן ומיירי בצינור של עץ שאינו נמאס:
ס״ק כוהוא שיקבלנו
(כ) והוא שיקבלנו - דאל"ה איכא משום הפסד אוכלין:
ס״ק כאשנמאסין
(כא) שנמאסין - ואע"פ שאגוזין יש להם קליפה ואין האוכל שבתוכן נמאס מ"מ בימות הגשמים שיש רפש וטיט ומתלכלכין שם נמאסין להגביהן ואיכא הפסד אוכלין. יש מקומות שהנהיגו כהיום לזרוק צמוקין לפני החתן בשבת שלפני חתונתו בשעה שקורין אותו למפטיר ולא יפה הם עושין שרכין הם ונמאסין עי"ז כנ"ל:
ס״ק כבלא גלוסקאות
(כב) לא גלוסקאות - כנ"ל ס"א:
הזורקים חטים לפני חתנים צריך ליזהר שלא יזרקו אלא כגבמקום נקי כדוגם יכבדו אותם משם כדי שלא ידרסו עליהם:
ס״ק כגבמקום נקי
(כג) במקום נקי - כדי שלא ילך לאיבוד:
ס״ק כדוגם יכבדו וכו'
(כד) וגם יכבדו וכו' - דאל"ה אין תועלת מה שזרק במקום נקי: