ציצית אשעשאו עכו"ם פסול דכתיב דבר אל בני ישראל לאפוקי עכו"ם האשה כשרה לעשותן: הגה ויש מחמירין לבהצריך אנשים שגיעשו אותן ודטוב לעשות כן להכתחלה (מרדכי ה"ק) והגהות מיימון מהלכות ציצית ותוס' דף מ"ב:
Tzitzis that were made by a non-Jew are invalid. The source is the verse "Speak to the children of Israel" — which comes to exclude a non-Jew from making them. A woman, however, is qualified to make them. The Rema adds: Some authorities are stringent and require specifically men to make them. And it is good to follow this practice at the outset (a priori).
ס״ק אשעשאן
(א) שעשאן - פי' שהטילן בבגד פסול אפילו בישראל עומד על גבו ומלמדהו לעשות לשמה דאלו אם טוואן א"י או שזרן באופן זה כשר להרא"ש כמש"כ לעיל בסימן י"א ס"ב ודוקא אם תחבו בכנף או עשה החוליא או הקשר ראשון אבל אם החוליא והקשר ראשון עשה ישראל והא"י גמר שאר החוליות והקשרים דאינן רק למצוה בעלמא כשר:
On "that were made [by a non-Jew]": This means that the non-Jew attached them to the garment. They are invalid even where a Jew stands over him and instructs him to do it for the sake of the mitzvah (lishmah). This is unlike the case where a non-Jew spun or twisted the threads in this manner (with a Jew directing him), which is valid according to the Rosh, as was written earlier in siman 11, se'if 2. And the invalidity applies specifically where the non-Jew inserted the threads into the corner, or made the coil, or tied the first knot. But if a Jew made the first coil and the first knot, and the non-Jew merely completed the remaining coils and knots — which are only a matter of enhancing the mitzvah and not essential — it is valid.
ס״ק בלהצריך אנשים
(ב) להצריך אנשים - ואפילו עומד על גבן לא מהני משום דהא דכתיב בני ישראל ועשו משמע גם למעט בנות ישראל:
On "to require men": Even a man standing over the woman while she works does not help to validate it. This is because the phrasing "the children of Israel... and they shall make" is understood to also exclude the daughters of Israel from the making.
ס״ק גשיעשו אותן
(ג) שיעשו אותן - דוקא התליה בהבגד אבל הטוייה והשזירה מותר ע"י נשים:
On "that they make them": The stringency of requiring men applies specifically to the attaching of the threads onto the garment. But the spinning and the twisting of the threads are permitted to be done by women.
ס״ק דוטוב לעשות וכו'
(ד) וטוב לעשות וכו' - וכן ראוי ונכון שלא לעשות לכתחלה הטלת הציצית בבגד של גדול ע"י קטן פחות מי"ג שנים אבל אם הוא בן י"ג שנים ויום אחד אף שלא הביא ב"ש אפילו לכתחלה אין להחמיר והארה"ח מיקל אפילו לכתחלה ע"י קטן וכ"ז דוקא בגדול עומד על גבו המלמדהו לעשות לשמה אבל בלא"ה אפילו אם כבר הטילם הקטן בבגד צריך להתירם ולחזור וליתנם:
On "and it is good to do so, etc.": Similarly, it is fitting and proper not to have the attaching of tzitzis onto an adult's garment done, at the outset, by a minor who is under thirteen years old. But if he is thirteen years and one day old, then even though he has not yet shown the two hairs (the physical signs of maturity), there is no need to be stringent, even a priori. And the ארה"ח is lenient to allow it even a priori through a minor. All of this leniency is only where an adult stands over the minor and instructs him to do it for the sake of the mitzvah (lishmah). But without this (i.e., where no adult directed him), even if the minor already attached them to the garment, one must untie them and re-attach them.
ס״ק הלכתחלה
(ה) לכתחלה - אבל בדיעבד מותר. ואפילו בלא עומד על גבה נאמנת לומר שהטילה לשם ציצית:
On "a priori": But after the fact it is permitted (even without such stringency). And even where no one stood over the woman, she is believed when she says that she attached them for the sake of the mitzvah of tzitzis.
הטיל ישראל ציציות בבגד ובלא כוונה אם אין ציציות אחרים (מצוים) להכשירו יש לסמוך זעל הרמב"ם שמכשיר אבל חלא יברך עליו:
A Jew attached the tzitzis-strings to the garment without intent (i.e., without intending them for the sake of the mitzvah). If no other tzitzis are available with which to make the garment valid, one may rely on the Rambam, who rules such tzitzis valid. However, he should not recite a blessing over it (since not all authorities validate it).
ס״ק ובלא כונה
(ו) בלא כונה - ר"ל שעשה הקשר העליון שהוא מדאורייתא בלי כונה אבל אם קשר קשר העליון וחוליא אחת בכונה אע"פ שעשה שאר הקשרים והחוליות אח"כ שלא לשמה גם בדאיכא ציצית אחרים יש להכשיר:
On "without intent": This means that he made the top knot — which is required by Torah law — without intent. But if he tied the top knot and one coil with proper intent, then even though he afterward made the remaining knots and coils not for the sake of the mitzvah, it may be validated even in a case where other tzitzis are available.
ס״ק זעל הרמב"ם שמכשיר
(ז) על הרמב"ם שמכשיר - אפילו אם עשה התליה וגם כל הקשרים והחוליות שלא בכונה דס"ל אע"ג דבעי טוייה לשמה מ"מ התליה לא בעי לשמה ויליף לה מדכתיב בני ישראל לאפוקי עו"ג ש"מ דישראל בלי כונה כשר וא"ל יתירם מהבגד ויחזור ויתנם בכונה לשם מצוה י"ל דמיירי שהוא סמוך לשבת ואין שהות להתירם ולקשרם א"נ שנפסק אחד מראשיו ואם יתירם יהא אסור לחזור וליתנם בבגד כמש"כ בסי' י"ב:
On "upon the Rambam who validates": He validates even where the attaching, and also all the knots and coils, were done without intent. For the Rambam holds that although the spinning must be done for the sake of the mitzvah, nonetheless the attaching does not require being done for the sake of the mitzvah. He derives this from the verse "the children of Israel," which comes to exclude a non-Jew; this implies that a Jew's attaching, even without intent, is valid. And should you ask: let him untie them from the garment and re-attach them with intent, for the sake of the mitzvah — one can answer that the case is where it is close to Shabbos and there is not enough time to untie them and re-tie them. Alternatively, the case is where one of the ends has snapped, such that if he were to untie them it would then be forbidden to re-attach them to the garment, as was written in siman 12.
ס״ק חלא יברך עליו
(ח) לא יברך עליו - אפילו אם לא עשה רק התחיבה בכנף שלא לשמה וכ"ש אם עשה הקשר עליון שלא לשמה דרש"י והרא"ש והתו' ס"ל דבעינן מדאורייתא ג"כ תליה לשמה וקרא דמיעט עו"ג צריך אפילו ישראל עומד ע"ג ומלמדהו לשמה ע"כ צריך ליזהר לכתחלה קודם התליה בבגד שיוציא בשפתיו בפירוש שתולה כל אלו הציצית לשם ציצית וכמו שכתבנו לעיל בסימן י"א לענין טוייה ושזירה ועיין בביאור הלכה:
On "he should not bless over it": This holds even if the only thing done not for the sake of the mitzvah was the insertion of the threads into the corner, and all the more so if he made the top knot not for the sake of the mitzvah. For Rashi, the Rosh, and Tosafos hold that by Torah law the attaching, too, must be done for the sake of the mitzvah. And the verse that excludes a non-Jew is needed even for a case where a Jew stands over him and instructs him to do it for the sake of the mitzvah (i.e., a non-Jew's work is invalid even then). Therefore one must be careful, at the outset, before attaching them to the garment, to state explicitly with his lips that he is attaching all of these threads for the sake of the mitzvah of tzitzis. This parallels what we wrote earlier in siman 11 regarding the spinning and the twisting; and see the Biur Halacha.
השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת טפטור מלהטיל בה ציצית כל ל' יום דכתיב כסותך ולא של אחרים אבל אחר שלשים יום חייב ימדרבנן מפני שנראית כשלו: הגה ואם החזירו תוך שלשים יום וחזר ולקחו אינו מצטרף רק בעינן ל' יום רצופים (נמוקי יוסף הלכות ציצית): שאלה כשהיא מצוייצת מיאברך עליה מיביד:
One who borrows from his fellow a tallis that has no tzitzis on it is exempt from attaching tzitzis to it for the entire first thirty days. For the verse says "your garment" — and not one belonging to others. But after thirty days he is obligated by rabbinic decree, because by then it appears to be his own. The Rema adds: If he returned it within the thirty days and then borrowed it again, the two periods do not combine. Rather, we require thirty consecutive days for the obligation to take effect. If he borrowed it when it already had tzitzis on it, he recites the blessing over it immediately.
ס״ק טפטור
(ט) פטור - והמטיל בה ציצית ומברך לא הפסיד כמו נשים שיכולות לברך על מ"ע שהזמ"ג אף שפטורות וממילא יכול לצאת בו בשבת לר"ה דנוי הוא לבגד:
On "exempt": Yet one who does attach tzitzis to it and recites the blessing has lost nothing (i.e., has done nothing improper). This is comparable to women, who may recite the blessing over a positive time-bound commandment even though they are exempt from it. Consequently he may go out wearing it into a public domain on Shabbos, since the tzitzis serve as an adornment for the garment.
ס״ק ימדרבנן
(י) מדרבנן - ויברך עליה ושוכר דינו כשואל (ע"ת שמוכיח כן מתוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה טלית וכו') ובעיטור מצאתי שכתב ושכירות מספקא לן:
On "by rabbinic decree": And he does recite the blessing over it. One who rents a garment has the same law as one who borrows it (the ע"ת proves this from Tosafos in Menachos 44a, the passage beginning "tallis," etc.). But in the Ittur I found that he wrote: regarding renting, the matter is in doubt for us.
ס״ק יאמברך עליה
(יא) מברך עליה - ויש מחמירין וסוברין שלא לברך אא"כ נתן לו בפירוש במתנה ע"מ להחזיר אך רוב האחרונים מסכימים לפסק השו"ע והטעם הוא דהא אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכיון שא"א לו לברך אא"כ תהיה שלו הוי כאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר. ולכתחלה בודאי יותר טוב לבקש מהמשאיל שיתן לו במתנ' ע"מ להחזיר ולא לעיכובא. ודוקא אם שאל ממנו טלית המיוחד למצוה אבל אם הוא בגד העומד ללבישה ורק כיון שפתוח רובו עושין בו ציצית ולא נעשה בשביל מצות ציצית וכן אם שאל טלית לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה או לדוכן שאינו אלא משום הכבוד אין מברכין עליו דאולי היה רצונו להשאילו רק למלבוש לחוד ולא להקנות לו ויש חולקין בזה וס"ל דבכל גווני מברכין ע"כ כתב בדרך החיים דיותר טוב שיכוין בכל אלו שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע לבד מהטלית ששאל בעת התפלה לצאת בו. וכ"ז בטליתות של איש פרטי אבל בטליתות של קהל כעין שלנו המצויות בבתי כנסיות צריך לברך עליו לכו"ע אפילו כשלובשו רק לעבור לפני התיבה או לעלות לתורה משום דטלית של קהל אדעתא דהכי קנוהו מתחלה שכל מי שלובש אותו שיהיה שלו כמו באתרוג ועיין מש"כ בבה"ל בשם השערי אפרים:
On "he recites the blessing over it": Some are stringent and hold that he should not bless unless the lender explicitly gave it to him as a gift on condition that he return it. However, most of the later authorities agree with the ruling of the Shulchan Aruch (that he blesses even so). The reasoning is that the lender lent it to him precisely so that he could bless over it; and since he cannot bless unless it is considered his, it is as though the lender gave it to him as a gift on condition to return it. A priori it is certainly better to ask the lender to give it to him as a gift on condition to return it, though this is not indispensable. And this rule applies specifically where he borrowed from him a tallis that is designated for the mitzvah. But if it is a garment meant for ordinary wear, and tzitzis are placed on it only because most of it is open, and it was not made for the sake of the mitzvah of tzitzis; and likewise if he borrowed a tallis to be called up to the Torah, or to lead the prayers, or to go up to the platform (for the priestly blessing), which is only for the sake of honor — in these cases he does not bless over it, since perhaps the lender's intent was to lend it merely as a garment to wear, and not to transfer ownership to him. But there are those who disagree on this and hold that in all such cases one does bless. Therefore the Derech HaChaim wrote that in all these cases it is better that he intend not to acquire it, so that, according to all opinions, he will not be required to bless — except for a tallis that he borrowed at the time of prayer in order to fulfill the mitzvah with it. All of this concerns the taleisim of a private individual. But regarding the taleisim of the community, like ours that are found in the synagogues, one must bless over it according to all opinions, even when he wears it only to lead the prayers or to be called up to the Torah. This is because a communal tallis was acquired from the start with this intent: that whoever wears it should have it be considered his own — just as is the case with a communal esrog. And see what is written in the Biur Halacha in the name of the Shaarei Efraim.
ס״ק יבמיד
(יב) מיד - עיין סימן תרנ"ח ס"ה לענין לולב ובפמ"ג שם ומזה נלמוד לענינינו ג"כ דצריך להחזירו להנותן בזמנו היינו אם היום יצא בו בעליו ישיב לו עכ"פ למחר קודם התפלה כדי שיהיה לו בעצמו ג"כ במה לצאת ואם לא החזיר לו והנותן אין לו טלית אחר נראה דנעקר המתנה למפרע ולא קרינא ביה כסותך [ואף שיש לו ט"ק מ"מ מסתברא דאדעתא דהכי לא נתן לו] דלא כמו שכ' בס' נ"ח. גם נתבאר שם דאחר שיצא בו צריך לחזור ולתנו לבעליו במתנה כדי שיהיה של בעלים שהרי נעשה שלו ופשוט דה"נ בענינינו. נ"ל פשוט דאם נתקלקל הטלית או אחת מציציותיה אצל השואל אף שהיה ע"י אונס ולא החזיר לו כמו שלקחה אינו יוצא בהמצוה עיין בסימן תרנ"ח סעיף ד' ובחדושי רע"א שם:
On "immediately": See siman 658, se'if 5, concerning the lulav, and the פמ"ג there; and from that we can learn for our matter as well. Namely, that he must return it to the giver in its proper time: that is, if the owner needs to fulfill the mitzvah with it today, he should return it to him at least by tomorrow before prayers, so that the owner himself will also have something with which to fulfill the mitzvah. And if he did not return it and the giver has no other tallis, it appears that the gift is retroactively nullified, and it is not considered "your garment" (so the borrower did not fulfill the mitzvah). [And even though the giver has a small tallis (tallis katan), nonetheless it stands to reason that he did not give it to him on such a condition, that he be left without his large tallis.] This is unlike what is written in the sefer נ"ח. It was also explained there that after one has fulfilled the mitzvah with it, he must give it back to the owner as a gift, so that it becomes the owner's again — since it had become the borrower's; and it is obvious that the same applies in our case. It appears obvious to me that if the tallis, or one of its tzitzis, became damaged while in the borrower's possession — even if it happened through circumstances beyond his control — and he did not return it as he had taken it, he does not fulfill the mitzvah; see siman 658, se'if 4, and the novellae of Rabbi Akiva Eiger there.
מותר ליטול יגטלית חבירו ידולברך עליה ובלבד טושיקפל אותה אם מצאה מקופלת: הגה וה"ה בתפילין (נ"י פרק הספינה) אבל אסור ללמוד מספרים של חבירו בטזלא דעתו דחיישינן שמא יקרע אותם בלמודו נ"י הלכות קטנות:
It is permitted to take one's fellow's tallis (even without asking) and to recite the blessing over it, provided that he refolds it afterward if he found it folded. The Rema adds: The same law applies to tefillin. But it is forbidden to study from one's fellow's books without his knowledge, for we are concerned that he may tear them through his handling while studying.
ס״ק יגטלית חבירו
(יג) טלית חבירו - פי' שלא מדעתו דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה דוקא באקראי אבל בקביעות אסור ואפילו באקראי דוקא באותו מקום אבל להוציאו מביתו לבהכ"נ או איפכא אסור דאפשר שמקפיד עליו והוי גזל ועיין בפמ"ג שכתב דבכל גווני ראוי ליזהר כשבעליו עמו שישאלנו ואין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו בקל וכ"ש אם יודע בו שהוא מקפיד:
On "his fellow's tallis": This means without the owner's knowledge, for a person is content to have a mitzvah performed with his property. This is only on an occasional basis, but on a regular, fixed basis it is forbidden. And even on an occasional basis, it is only permitted in the same place; but to take it out of his house to the synagogue, or the reverse, is forbidden, for perhaps he is particular about this, and it would be theft. And see the פמ"ג, who wrote that in all cases it is proper to be careful, when the owner is present, to ask his permission. One should not rely on the presumption (that he does not mind) in a case where one can easily clarify the matter with him — and all the more so if he knows the owner to be particular about it.
ס״ק ידולברך עליה
(יד) ולברך עליה - עיין במ"א ועיין בדרך החיים שכתב דיותר טוב שיכוין שלא לקנות ולא יברך:
On "and to bless over it": See the מ"א. And see the Derech HaChaim, who wrote that it is better that he intend not to acquire it, and then not bless.
ס״ק טושיקפל אותה
(טו) שיקפל אותה - כקיפולה הראשון ובשבת יקפל אותה ולא כקיפולה הראשון והמ"א מיקל בשבת שלא לקפל כלל:
On "that he refold it": He should fold it along its original folds. But on Shabbos he should fold it, yet not along its original folds. And the מ"א is lenient on Shabbos, holding that one need not fold it at all.
ס״ק טזבלא דעתו
(טז) בלא דעתו - אפילו באקראי בעלמא דחיישינן שמא יקרא בהן הרבה עד שיתקרעו מרוב המשמוש. והעולם נוהגין כשמוצאין סידור תפלה או מחזור בבהכ"נ שלוקחין אותו כדי להתפלל בו וא"י היתר לזה דמ"ש סידור מספרים [פמ"ג]:
On "without his knowledge": This applies even on a merely occasional basis, for we are concerned that he may read in them a great deal until they become torn from the extensive handling. The common practice is that when people find a prayer siddur or a machzor in the synagogue, they take it in order to pray from it; and I do not know a basis to permit this, for what difference is there between a siddur and other books? [so writes the פמ"ג].
טלית יזשל שותפין יחחייבת בציצית דכתיב על כנפי בגדיהם:
A tallis owned jointly by partners is obligated in tzitzis. For the verse says "on the corners of their garments" — the plural indicating even a garment held in common.
ס״ק יזשל שותפין
(יז) של שותפין - וטלית של שותפות נכרי וישראל או איש ואשה חייבת בציצית ולא יברך עליה. ארה"ח דלא כדמשק אליעזר עי"ש:
On "of partners": A tallis owned in partnership between a non-Jew and a Jew, or between a man and a woman, is obligated in tzitzis, but he should not recite the blessing over it. So rules the ארה"ח, in disagreement with the Damesek Eliezer; see there.
ס״ק יחחייבת
(יח) חייבת - ואיירי שחבירו מרוצה שילך חבירו בו והוא בלי ציצית חייב לעשות בו ציצית אבל שותפין ויש בו ציצית ואחד מקפיד על חבירו שלא ילך בו אפילו יש בו כדי חלוקה ובכל חלק שיעור טלית אפ"ה אם לובשו בגזילה ומברך עליו עובר בלא תשא כי חלק האחד שבו ב' ציצית אינן שלו וכ"ש אם אין בו עדיין ציצית [פמ"ג] ולפ"ז בטלית שנשאר להיורש מאביו ושארי אחיו מקפידין עליו יש ליזהר שלא לברך עליו עד שיתפשרו ביניהם:
On "is obligated": This speaks of a case where the one partner is content that his fellow wear it, and it has no tzitzis; then he is obligated to make tzitzis on it. But if there are partners and it already has tzitzis, and one of them is particular that his fellow not wear it — even where there is enough cloth to be divided, and each portion has the size of a valid tallis — even so, if he wears it in a manner of theft and blesses over it, he transgresses "You shall not take [the Name in vain]," since in the one partner's share the two tzitzis on it are not his. And all the more so if it does not yet have tzitzis on it [so writes the פמ"ג]. Accordingly, regarding a tallis left to an heir from his father, where his other brothers are particular about it, one must be careful not to bless over it until they have settled the matter among themselves.