ארפאינו ה' ונרפא אע"פ דהכתוב ליחיד באין מכנין אותו לרבים ה"מ בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו גדרך תפלה ובקשה מותר ומ"מ אם אומר מזמור שלם דאסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך: [טור והרא"ש פ' הקורא עומד בשם הר"י]:
ס״ק ארפאנו ד'
(א) רפאנו ד' - ולא יאמר רפאנו ד' אלהינו ונרפא כי לישנא דקרא הוא כך רפאני ד' וארפא. צריך לומר חולי בציר"י הלמ"ד. י"א שלא יאמר ראה נא בענינו רק ראה בענינו אבל המ"א וא"ר ושארי גדולים כתבו שאין לזוז מן המנהג שאומרים ראה נא בענינו:
ס״ק באין מכנין וכו'
(ב) אין מכנין וכו' - וה"ה שאר שינוי כגון מן מדבר בעדו למדבר בנוכח:
ס״ק גדרך תפלה וכו'
(ג) דרך תפלה וכו' - ויכול להתפלל על חולים ברפאנו ויאמר רפא נא פב"פ רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל וה"מ שלא בפניו אבל בפניו א"צ להזכיר שמו:
ס״ק דאסור וכו'
(ד) אסור וכו' - ר"ל אפילו אם אמרו דרך תפילה וכשאינו אומרו דרך תפילה גם להג"ה אסור אפילו פסוק אחד: