ס״ק אהחוטין

(א) החוטין - לשון הרמב"ם המוצא חוטי ציצית בשוק אפילו פסוקים ושזורים פסולים דטרח איניש לעשות חוטין כעין ציצית וא"כ שמא לא נעשה לשם ציצית. והמ"מ חולק וגם בכ"מ כתב דהרמב"ם בתשובה חזר בו אח"כ עכ"ל המ"א והגר"א בביאוריו בסימן ש"א כתב דהדין הוא עם הרמב"ם כמו שכתב בראשונה עי"ש:

(1) “The threads” — In the words of the Rambam: one who finds tzitzis-threads in the marketplace — even if they are cut to length and twisted — they are invalid, because a person will take the trouble to make threads that merely look like tzitzis, and so perhaps they were not made for the sake of tzitzis. But the Magid Mishneh disagrees, and in the Kesef Mishneh it is likewise written that the Rambam later retracted this in a responsum — thus far the words quoted by the Magen Avraham. But the Vilna Gaon, in his commentary at siman 301, writes that the law follows the Rambam as he ruled originally — see there.

ס״ק בטוויין לשמן

(ב) טוויין לשמן - והוא ד"ת דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך:

(2) “Spun for their sake” — this is a Torah requirement, for it is written “you shall make yourself twisted fringes” — for the sake of your obligation.

ס״ק גלהקל בניפוץ

(ג) להקל בניפוץ - דמה דכתיב תעשה לך היינו מטוייה ואילך שאז היא עיקר עשיית הגדילים ועיין בפרישה בשם מהר"ל מפראג שמסכים דלכתחילה יש להחמיר לנפץ לשמה:

(3) “To be lenient regarding the combing” — because what is written “you shall make” refers to the spinning and onward, since that is the essential making of the fringes. And see the Perishah, in the name of the Maharal of Prague, who agrees that at the outset one should be stringent to comb the wool for its sake.

ס״ק דשיאמר

(ד) שיאמר - בפירוש לא במחשבה בעלמא ואפילו בדיעבד צ"ע אי מהני מחשבה ועיין בסימן ל"ב ס"ט וי"ט ובחידושי רע"א שם:

(4) “He should state” — explicitly and aloud, not by mere thought. And even after the fact it requires further study whether mere thought is effective. See siman 32, se’if 9 and se’if 19, and the novellae of Rabbi Akiva Eiger there.

ס״ק הבתחילת

(ה) בתחילת - ודי בזה אפילו ליומא אוחרא דסתמא תו לשמה קאי דכל העושה ע"ד ראשונה עושה אם לא כשאמר אח"כ בפירוש שהוא עושה שלא לשמה:

(5) “At the beginning” — and this single declaration suffices even for another day’s work, for from then on an unspecified act is presumed to be for its sake, since whoever acts does so with his original intent in mind, unless he explicitly stated afterward that he is doing it not for its sake.

ס״ק והטווי

(ו) הטווי - ואם טוה מעט ואח"כ אמר לא מהני למה שנטווה כבר דספוקי מספקא לן אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו. ואם בתחלה ג"כ חשב שיהיה לשמה אך שלא אמר בפירוש נ"ל דיש לצדד להקל בזה דס"ס הוא:

(6) “The spinning” — if he spun a little and only then made the declaration, it does not help for what was already spun, because we are in doubt whether we say that his later conduct proves his intent at the start. But if at the outset he also had in mind that it be for its sake, only that he did not state it explicitly, it appears to me that there is room to be lenient in this, since it is a double doubt (sfek sfeika).

ס״ק זשיאמר לאשה

(ז) שיאמר לאשה - ר"ל בתחלת הטוייה לבד. וה"ה אם האשה בעצמה אומרת שהיא טווה לשם ציצית דמהני וגם נאמנת על כך שאמרה משא"כ בעו"ג וחש"ו שאינם נאמנים. מומר לתיאבון שאין מטריח לעשות ציצית בבגדו מותר לטוות ומהימן כשאמר שטווה לשמה וכ"ש אם הוא עובר רק על שאר עבירות לתיאבון אבל מומר להכעיס אפיקורס הוא לכל התורה כולה ובודאי אדעתא דנפשיה עביד לכו"ע:

(7) “He should say to the woman” — this means only at the beginning of the spinning. And the same is true if the woman herself says she is spinning for the sake of tzitzis — it is effective, and she is believed regarding what she said, unlike a non-Jew or a deaf-mute, an incapable person, or a minor, who are not believed. An apostate out of appetite — who would not trouble himself to put tzitzis on his own garment — may spin, and is believed when he says he spun for its sake, and all the more so if he transgresses only other sins out of appetite. But an apostate to spite is a heretic toward the entire Torah, and he certainly acts on his own intent according to all opinions.

ס״ק חעו"ג

(ח) עו"ג - וטווית חש"ו אם מהני כשישראל גדול עומד על גבם ומלמדם לעשות לשמה עיין בסי' ת"ס בב"י שיש פלוגתא בזה ועיין בבה"ל שביארנו הסכמת אחרונים בזה:

(8) “A non-Jew” — as to the spinning of a deaf-mute, an incapable person, or a minor — whether it helps when an adult Jew stands over them and teaches them to do it for its sake — see siman 460 in the Beis Yosef, where there is a dispute about this, and see the Bi’ur Halachah, where we have explained the consensus of the later authorities on this.

ס״ק טעומד על גבו

(ט) עומד על גבו - עיין בבה"ל שכתבנו דדוקא אם הטוויה אינה נמשכת כ"כ אבל אם הטוויה נמשכת זמן הרבה אז נראה דאפילו להרא"ש לא מהני במה שלימד לעו"ג בתחלת הטוייה שיעשה לשמה וכ"ש אם הפסיק בהטוייה ואח"כ לזמן אחר התחיל לחזור ולטוות בודאי כו"ע מודים דאדעתא דנפשיה עביד ופסול:

(9) “Stands over him” — see the Bi’ur Halachah, where we wrote that this applies only if the spinning does not go on very long; but if the spinning continues for a long time, then it appears that even according to the Rosh it does not help that he taught the non-Jew at the start of the spinning to do it for its sake, and all the more so if he interrupted the spinning and only later resumed — then certainly all agree that he acts on his own intent, and it is invalid.

ס״ק יפסול

(י) פסול - ס"ל דעו"ג אדעתא דנפשיה עביד ולא ציית למה שהישראל מצווהו שיעשה לשמה:

(10) “Invalid” — [the Rambam] holds that a non-Jew acts on his own intent and does not heed what the Jew commands him — namely, that he do it for its sake.

ס״ק יאלהרא"ש כשר

(יא) להרא"ש כשר - ובשעת הדחק כשאין לו ישראל שיטווהו לשמה יש לסמוך ע"ז אבל בלא"ה לא כי בביאור הגר"א כתב שדעת התוספות והמרדכי ג"כ כהרמב"ם:

(11) “According to the Rosh it is valid” — in pressing circumstances, when he has no Jew to spin it for its sake, one may rely on this; but otherwise not, for in the Vilna Gaon’s commentary it is written that the view of the Tosafos and the Mordechai is also like the Rambam.

ס״ק יבונוהגין שיסייע וכו'

(יב) ונוהגין שיסייע וכו' - וכ"ז להרא"ש אבל להרמב"ם לא מהני כ"ז ועיין באחרונים דמסקי דמנהג זה הוא על צד היותר טוב אבל בדיעבד כשר אפילו בלא סיוע כלל להרא"ש כיון שהישראל עומד על גבו ומלמדהו לעשות לשמה ואם אין הישראל עומד ע"ג לצוותו לא מהני הסיוע לכו"ע דקי"ל מסייע אין בו ממש:

(12) “The custom is that he assists, etc.” — all this is according to the Rosh, but according to the Rambam none of this helps. And see the later authorities, who conclude that this custom is only a preferable enhancement, but after the fact it is valid according to the Rosh even without any assistance at all, since the Jew stands over him and teaches him to do it for its sake. And if the Jew is not standing over him to instruct him, the assistance does not help according to all opinions, for we hold that “one who merely assists has no substance.”

ס״ק יגוצריכין

(יג) וצריכין - אחוטי ציצית דעלמא קאי ולא אטוואן עכו"ם דשם לא מהני להפוסלין אפילו אם שזרן אח"כ ישראל לשמן:

(13) “And they require” — this refers to tzitzis threads in general, not to those spun by a non-Jew, for in that case, according to those who invalidate, it does not help even if a Jew afterward twisted them for their sake.

ס״ק ידשזירה

(יד) שזירה - היינו שיכפלם אחר הטווייה לשנים וישזרם ואם כפל כל חוט לשמונה ושזרו ג"כ לית לן בה. וטעם להשזירה דתנא בספרי ועשו להם ציצית שומע אני יעשה ציצית כמות שהוא ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת בטווי ושזור [פי' כעין משכן דהוי שזור א"נ דסתם פתילה היא שזורה] אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה תורה תן תכלת תן לבן מה תכלת טווי ושזור אף לבן טווי ושזור ועיין בביאור הלכה:

(14) “Twisting” — this means that after spinning he folds each thread in two and twists them together; and if he folded each thread into eight and twisted it, that too is unobjectionable. The reason for the twisting is as taught in the Sifri: “And they shall make for themselves tzitzis” — I might think one may make the tzitzis just as it is, unspun and untwisted; therefore the verse teaches “and they shall place on the tzitzis of the corner a cord of techeiles” — indicating it must be spun and twisted (that is, like the threads of the Mishkan, which were twisted; or alternatively, because a “cord” is by default twisted). I know this only of the techeiles; from where do I know it of the white threads? The Torah says: assign techeiles, assign white — just as the techeiles is spun and twisted, so too the white is spun and twisted. And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק טולשמן

(טו) לשמן - דמטוויה ואילך הוא הכל בכלל עשייה דקי"ל דצריך לשמה וכתב המ"א דאף בדיעבד מעכב אם לא היו שזורין לשמן וכן משמע מביאור הגר"א ויש מקילין בדיעבד אף בלתי שזירה ועיין בבה"ל שביארנו דאין לסמוך ע"ז אך אם השזירה היה סתמא יש להקל בדיעבד כיון דהטוייה היה לשמה וכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה:

(15) “For their sake” — because from the spinning onward everything is included in the “making,” for which we hold that it must be done for its sake. The Magen Avraham writes that it is even indispensable after the fact if they were not twisted for their sake, and so it is implied by the Vilna Gaon’s commentary. But some are lenient after the fact even without any twisting; and see the Bi’ur Halachah, where we explained that one should not rely on this. However, if the twisting was done without specific intent, there is room to be lenient after the fact, since the spinning was for its sake, and whoever acts does so with his original intent in mind.

ס״ק טזונעשו י"ו

(טז) ונעשו י"ו - פי' שנתפרק כל השמונה חוטין ולרבותא דרישא נקטיה אבל ה"ה אם נתפרק ב' חוטין ונעשו ארבעה ג"כ בעינן שישתייר כ"ע דאל"ה פסול דהוי כמו שנחסרו לו ב' חוטין בציציותיו דפסול אם לא דקדק בשעת עשייה שיהיה לעולם ד' ראשים מצד אחד וכדלקמן בריש סימן י"ב:

(16) “And became sixteen” — meaning that all eight threads came apart; and it stated this as the greater novelty in the opening clause. But the same is true if only two threads came apart and became four — there too we require that enough remain twisted to tie a loop (kedei anivah), for otherwise it is invalid, since it is as though two of his threads are missing from his tzitzis, which is invalid, unless he was careful at the time of making that there always be four ends on one side, as explained later at the beginning of siman 12.

ס״ק יזכדי עניבה

(יז) כדי עניבה - ואע"ג דיש פוסלין אם נפסקו כולן אפילו נשתייר כ"ע כמ"ש סימן י"ב מ"מ בשזירה סמכינן אדיעה ראשונה דהלכתא כוותה כמו שפסק שם [מ"א ופמ"ג עיי"ש]. ודע עוד דהשו"ע מיירי דוקא בשזור כל חוט לשנים אבל אם כפול ושזור לארבעה או לשמנה כמו שמצוי בזמנינו ונתפרקו לי"ו אפילו אם לא נשתייר כ"ע כשר דהא עכ"פ נשארו החוטין שזור לשנים. ולענין בל תוסיף עיין בביאור הלכה:

(17) “Enough to tie a loop” — and although some invalidate if all the threads were severed, even if enough remains to tie a loop, as stated in siman 12, nevertheless, regarding the twisting we rely on the first opinion, since the law follows it, as he ruled there (Magen Avraham and Pri Megadim — see there). Know further that the Shulchan Aruch is speaking specifically where each thread was twisted from two strands; but if it was folded and twisted into four or eight, as is common in our times, and it unraveled into sixteen, it is valid even if not enough remains to tie a loop, since in any case the threads remain twisted from two strands. And regarding the prohibition of “do not add,” see the Bi’ur Halachah.

ס״ק יחטוב לקשור

(יח) טוב לקשור - וי"א דאדרבה יותר טוב שלא לקשור ונכון להחמיר אם הם שזורים יפה דלא שכיח שיתפרקו [ממ"א בס"ק כ"ג ופמ"ג עי"ש]:

(18) “It is good to tie” — but some say that, on the contrary, it is better not to tie, and it is proper to be stringent not to tie if they are well twisted, since it is then uncommon for them to unravel (from the Magen Avraham in se’if katan 23, and Pri Megadim — see there).

ס״ק יטמד' גודלים

(יט) מד' גודלים - ומדידת הגודל בכל מקום הוא של אדם בינוני. ומודדין אותו בפרק העליון במקום הרחב באמצעו [ועיין בשע"ת] ועיין במ"א ובש"ך רע"ב שהביאו בשם הרמב"ם דשיעור גודל הוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק והן באורך ב' שעורות בריוח:

(19) “Than four thumb-breadths” — the measure of a thumb-breadth, wherever it is mentioned, is that of an average person. and one measures it at the upper joint, at the wide part in its middle (and see the Sha’arei Teshuvah). And see the Magen Avraham and the Shach, רע"ב, who cite in the name of the Rambam that the measure of a thumb-breadth is the width of seven barleycorns set side by side snugly, which equals the length of two barleycorns set loosely.

ס״ק כוכן נוהגין

(כ) וכן נוהגין - וכן פסק הלבוש וא"כ לא יפה עושין המוכרין שמצמצמין במדת אורכן וקרוב הדבר להיות ברכה לבטלה כי אף דמן התורה די בכל שהוא מדרבנן בעינן שיהיה י"ב גודלין אחר הקשירה מלבד מה שמונח על קרן הבגד ויש להזהירם על כך [פמ"ג] ועיין בבה"ל:

(20) “And so is the custom” — and so the Levush ruled. Accordingly, the sellers who skimp on the length do not act properly, and it comes close to being a blessing said in vain, for although by Torah law any amount suffices, by Rabbinic law we require twelve thumb-breadths after the knotting, apart from what lies upon the corner of the garment. One should warn them about this (Pri Megadim), and see the Bi’ur Halachah.

ס״ק כאשיעור

(כא) שיעור - ור"י היה נוהג לעשותו ארוך יותר כדי שאם יפסק קצת ג"כ ישאר בו כשיעור:

(21) “Measure” — and the Ri was accustomed to make it longer, so that if part of it should tear, the required measure would still remain.

ס״ק כביהיה וכו'

(כב) יהיה וכו' - ואם אחד אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכות מחוט אחד וקצת כריכות מחוט השני כי בזמן התכלת היו עושין קצת כריכות מהתכלת וקצת מלבן. וצריך לראות שישתיירו בכל החוטין ארכן י"ב גודלין אחר הכריכה והקשירה כמו שכתב רמ"א ואפילו זה החוט הארוך אחר שיכרך ישאר י"ב גודלין:

(22) “Shall be, etc.” — if one thread is not long enough to make all the windings with it, he may make some windings with one thread and some windings with a second thread, for in the time of the techeiles they would make some windings from the techeiles and some from the white. And one must see that all the threads retain their length of twelve thumb-breadths after the winding and knotting, as the Rema wrote, and even this long thread should retain twelve thumb-breadths after it is wound.

ס״ק כגהגדיל

(כג) הגדיל - קראו גדיל על שם העתיד שנעשה גדיל אחר שנכרך עליו וזהו שכתב רמ"א אח"כ היינו החלק וכו' ר"ל שמתחלה הוא חלק בלא גדיל ואריגה ועי"ז החוט נעשה גדיל. יד אפרים:

(23) “The coil” — he called it a “coil” with respect to what it will become, for it becomes a coil after the winding thread is wound around it, and this is what the Rema then wrote, “that is, the part, etc.,” meaning that at first it is plain and smooth, without coil or braiding, and through this winding the thread becomes a coil. (Yad Efrayim.)

ס״ק כדלאחר שנקשר

(כד) לאחר שנקשר - ומשום הקשירה שעושין בגדיל מתקצר ובעי אצבע יתירה דהיינו י"ג גודלין מלבד מה שמונח על הבגד ואפילו בדיעבד מעכב והעולם מקילין בזה וראוי למחות בידם:

(24) “After it has been knotted” — because of the knotting made in the coil it becomes shorter, so an additional finger-breadth is needed — namely thirteen thumb-breadths — apart from what lies upon the garment, and this is indispensable even after the fact. People are lenient about this, and it is fitting to protest against them.

ס״ק כהאין עושין

(כה) אין עושין - ואפילו בדיעבד פסול [ט"ז ופמ"ג]:

(25) “One does not make” — and it is invalid even after the fact (Taz and Pri Megadim).

ס״ק כושהאורג משייר

(כו) שהאורג משייר - אין להקשות דבלא"ה יש פסול דלא נטוו החוטין לשם ציצית יש לומר דמיירי אפילו היכי דמתחילה טוו החוטין לשם ציצית ואח"כ ארג מהם בגד ואפ"ה פסול משום ביזוי מצוה [ט"ז] ובספר המאור כתב הטעם משום דבעינן הכנף מין כנף ואין מינים הללו ראוים לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן עכ"ל וא"כ כל מיני צמר שהם גרועין שאין בגד נעשה מהם פסולים לציצית [מ"א]:

(26) “That the weaver leaves over” — one should not object that in any case there is a disqualification, since the threads were not spun for the sake of tzitzis. One may answer that it is speaking even of a case where the threads were initially spun for the sake of tzitzis and only afterward woven into cloth, and even so it is invalid because of disgrace to the mitzvah (Taz). And in the Sefer HaMaor he wrote the reason: because we require the “corner” to be of the same type as a proper corner, and these types are not fit to make cloth from, being the refuse of the wool, and no cloth is made from their like — these are his words. Accordingly, all inferior kinds of wool from which no cloth is made are invalid for tzitzis (Magen Avraham).

ס״ק כזלהם משלהם

(כז) להם משלהם - נראה פשוט דה"ה אם לקח הציצית בהקפה והמוכר עייל ונפיק אזוזי וזה אינו רוצה לשלם לו דמדינא אינם שלו כדאיתא בחושן משפט סי' ק"צ ע"ש וכל כי האי גונא א"כ לא יצא מן הדין בהציצית ועיין בבה"ל:

(27) “For themselves — from their own” — it appears obvious that the same applies if he took the tzitzis on credit, and the seller keeps coming and going demanding his money while this one refuses to pay him, for by law they are not his, as stated in Choshen Mishpat siman 190 — see there — and in any such case. Therefore, strictly speaking, he has not fulfilled his obligation with such tzitzis. And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק כחודוקא וכו'

(כח) ודוקא וכו' - ואז אפילו נתיאשו הבעלים פסול דיאוש לא קנה ואפילו אם לא היו החוטין שזורין והוא שזרן מכל מקום לא חשיב עי"ז שינוי דלא נשתנה שמם עי"כ [פמ"ג]:

(28) “Specifically, etc.” — and then, even if the owners despaired of recovering the threads, it is invalid, for despair alone does not effect acquisition; and even if the threads were not twisted and he twisted them, this nevertheless does not count as a change that acquires, since their name is not thereby changed (Pri Megadim).

ס״ק כטשגזל החוטין וכו'

(כט) שגזל החוטין וכו' - עיין במ"א סק"י ולדבריו הג"ה זו חולק על המחבר דס"ל דהקרא מיעט אפילו אם עשה החוטין מצמר הגזול:

(29) “That he stole the threads, etc.” — see the Magen Avraham, se’if katan 10; according to his words, this gloss of the Rema disagrees with the Mechaber, who holds that the verse excludes as invalid even where he made the threads from stolen wool.

ס״ק לכשרים

(ל) כשרים - הט"ז מבאר דאיירי הרמ"א היכי דהוי יאוש ג"כ וקניא ביאוש ושנוי השם דמעיקרא צמר והשתא חוטין אבל המ"א כתב דמדסתם הרמ"א משמע דס"ל דאפילו קודם יאוש כשר דקניא בשינוי מעשה וכן משמע מהגר"א בביאורו דהטעם הוא משום שינוי מעשה עי"ש. ואם גזל חוטין ומכרן לאחר לפני יאוש לא יצא השני בהציצית דשינוי רשות בלא יאוש לא קנה ולא קרינא ביה ועשו להם [פמ"ג] ואם אחר שבא ליד השני נתיאשו הבעלים עיין בח"מ בסי' שנ"ג ס"ג דיש דעות בזה. ואם נתיאשו ואח"כ מכרן קנה השני את הציצית ואף לענין ברכה משמע מהמ"א בסימן תרמ"ט סק"ב דיוכל לברך בזה ואין בו משום מצוה הבאה בעבירה כיון שהוא לא גזל וכן פסק המחצית השקל אכן הפמ"ג שם בשם הלבוש מחמיר בזה וגם הט"ז בסימן כ"ה והגר"א שם מחמירין בזה:

(30) “They are valid” — the Taz explains that the Rema is speaking of a case where there was also despair of the owners, and it is acquired through the despair together with the change of name — for originally it was wool and now it is threads. But the Magen Avraham writes that since the Rema stated it without qualification, it implies that he holds it valid even before despair, since it is acquired through a change of action; and so it is implied by the Vilna Gaon in his commentary, that the reason is a change of action — see there. And if he stole ready-made threads and sold them to another before despair, the second person does not fulfill his obligation with the tzitzis, for a change of domain without despair does not effect acquisition, and “and they shall make for themselves” does not apply to it (Pri Megadim). And if the owners despaired after it came into the second person’s hand, see Choshen Mishpat siman 353, se’if 3, where there are differing views on this. And if they despaired and only afterward he sold them, the second person acquires the tzitzis, and even regarding the blessing, it is implied by the Magen Avraham in siman 649, se’if katan 2, that he may recite the blessing over it, and there is no issue of “a mitzvah that comes through a transgression,” since he himself did not steal — and so the Machatzis HaShekel ruled. However, the Pri Megadim there, in the name of the Levush, is stringent in this, and also the Taz in siman 25 and the Vilna Gaon there are stringent in this.

ס״ק לאלעשותן

(לא) לעשותן - ר"ל להטיל הציצית אלו בבגדו משום מצוה הבאה בעבירה ועיין בבה"ל:

(31) “To make them” — this means to attach these tzitzis on his garment, and it is forbidden because of “a mitzvah that comes through a transgression.” And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק לבסימן תרמ"ט

(לב) סימן תרמ"ט - דפסק שם דאין יכול לברך עליו ועיין בש"ת ובבה"ל:

(32) “Siman 649” — for he ruled there that one may not recite the blessing over it. And see the Sha’arei Teshuvah and the Bi’ur Halachah.

ס״ק לגחוטין שאולין

(לג) חוטין שאולין - פי' כל לשון שאלה משמע שיחזיר לו אותו דבר בעין אבל לשון הלואה להוצאה נתנה ואלו חוטין שאולין מסתמא הוי הלואה וקרינא ביה משלהם:

(33) “Borrowed threads” — meaning: the term “borrowing” (she’eilah) implies that he will return to him the very same object, whereas the term “loan” (halva’ah) means it was given to be used up and replaced in kind. And these “borrowed threads” are presumably a loan, so “from their own” applies to them.

ס״ק לדוכדידיה דמי

(לד) וכדידיה דמי - אבל אם שאלם לו אדעתא שיחזירם לו בעין לא יברך עלייהו די"ל שהשאילם לו למלאכה אחרת אבל אם השאיל לו ציצית מתוקנים כעין שלנו שהם שזורים ופסוקים מותר לתלותם בטליתו ולברך עלייהו דבודאי נתנם לו במתנה ע"מ להחזיר וכמ"ש בסימן י"ד לענין טלית [מ"א]:

(34) “And they are considered as his own” — but if he lent them to him on the understanding that he return the very same ones, he should not recite a blessing over them, for one could say he lent them to him for some other work; but if he lent him ready-made tzitzis, like ours, which are twisted and cut to length, he may attach them on his tallis and recite a blessing over them, since he certainly gave them as a gift on condition to return, as stated in siman 14 regarding a tallis (Magen Avraham).

ס״ק להצמרה וכו'

(לה) צמרה וכו' - אף דדבר הנעבד אינו אסור אלא לקרבן אבל להדיוט שרי מ"מ אסור למצות ציצית הואיל וצרכי גבוה הוא מאיס כלפי גבוה הואיל דלא אישתני כ"כ דעדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר משא"כ במשתחוה לפשתן נטוע דהוי כעץ וכיון שעשאו חוטין מראהו הראשון חלף והלך לו:

(35) “Its wool, etc.” — even though a worshipped object is forbidden only for a sacrifice, but for ordinary use it is permitted, nevertheless it is forbidden for the mitzvah of tzitzis, since — being for a sacred purpose — it is repugnant toward Heaven, because it has not changed so much: its appearance is still upon it, and it is evident that it is wool. This is unlike one who bows to planted flax, which is like a tree rooted in the ground, and once he made it into threads its original appearance has passed and gone.

ס״ק לופסול

(לו) פסול - עיין בסימן תקפ"ו במ"א ס"ק ו' דמסיק דלפי דעת המחבר שם האי פסול אינו רק לכתחלה משום דמאיס אבל בדיעבד יצא וכן כתב הגר"א בסימן זה דלענין דיעבד במחלוקת שנויה:

(36) “Invalid” — see siman 586 in the Magen Avraham, se’if katan 6, who concludes that according to the Mechaber’s view there, this invalidation is only l’chatchilah, because it is repugnant, but after the fact he has fulfilled his obligation; and so the Vilna Gaon wrote in this siman, that regarding after the fact it is subject to a dispute.

ס״ק לזלציצית

(לז) לציצית - כתב ע"ת דצמר שהיה עליה בעת השתחויה נאסרת וכ"ש מה שגדל אח"כ ובספר בני חייא כתב להיפך דמה שגדל אחר שנעבד מותר [ובבה"ט כתב דגם הט"ז סובר כן לקמן בסימן תרמ"ט סק"ה ועיי"ש בא"ר ובפמ"ג]:

(37) “For tzitzis” — the Olas Tamid wrote that the wool that was on it at the time of the bowing becomes forbidden, and all the more so what grew afterward; but in the Sefer Bnei Chayya he wrote the opposite, that what grew after it was worshipped is permitted. (And in the Be’er Heitev it is written that the Taz also holds this way, later in siman 649, se’if katan 5; and see there in the Eliyah Rabbah and the Pri Megadim.)

ס״ק לחנטוע

(לח) נטוע - אבל לפשתן שהוא נעקר אז נאסר אפילו להדיוט כדין ע"ז ותקרובתה ואינו מועיל לו שינוי שכל שאתה מהייה ממנה הרי היא כמוה:

(38) “Planted” — but flax that has been uprooted and then worshipped becomes forbidden even for ordinary use, like the law of idolatry and its offerings, and a change does not help it, for whatever you produce from it is regarded as forbidden like it.

ס״ק לטיעשה נקב

(לט) יעשה נקב - כתב ב"י אף די"א דיעשה ב' נקבים כמו ציר"י ויטיל הציצית בתוכם ויוציא אותן לצד אחד אין לחוש לזה והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירין אלא מן המתמיהין דמיחזי כיוהרא עכ"ל וב"ח כתב דבט"ק יעשה שתי נקבים דבזה לא מיחזי כיוהרא כיון שאין נראה לכל וכן כתב בכונות שהאר"י ז"ל נהג כן [אמנם בברכי יוסף כתב שהעיד מהר"ש שמהרח"ו אביו לא נהג כן] וכן נתפשט המנהג במדינת פולין אמנם במדינת הגר ובאשכנז אין נוהגין כן ונהרא נהרא ופשטיה:

(39) “He should make a hole” — the Beis Yosef wrote that although some say one should make two holes, like a tzeirei (the two-dot vowel), insert the tzitzis into them, and bring them out to one side, there is no need to be concerned with this, and one who comes to be stringent upon himself in such a matter is not among the stringent but among the astonishing, since it appears as arrogance — these are his words. But the Bach wrote that on a small tallis (tallis katan) one should make two holes, for in this it does not appear as arrogance, since it is not visible to all; and so it is written in the Kavanos that the Arizal, of blessed memory, practiced thus (however, in the Birkei Yosef it is written that Maharash testified that his father, the Maharchu, did not practice thus). And so the custom spread in the land of Poland; however, in the land of Hagar and in Ashkenaz they do not practice thus — and each river follows its own course.

ס״ק מבאורך

(מ) באורך - עיין לקמן במ"ב ס"ק נ"ב מה שכתבנו שם:

(40) “Along the length” — see later in the Mishnah Berurah, se’if katan 52, what we wrote there.

ס״ק מאלא למעלה מג'

(מא) לא למעלה מג' - דלא מיקרי כנף הבגד אלא בגד והתורה כתבה על כנפי בגדיהם ועיין בב"י שכתב דג' אצבעות בצמצום מותר להרחיק ולעשות אח"כ הנקב שם והרבה פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דמכיון דהוי ג' אצבעות תו בגד מיקרי ולא כנף וע"כ יש לזהר לעשות שיתחיל הנקב תוך ג' אצבעות. כתב המ"א אם עשה הנקב למעלה מג' אע"פ שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתקפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול דהרי עכ"פ יש בהכנף שיעור בגד. וכן אם עשה הנקב למעלה מקשר אגודל וע"י הקשירה נתקפל הבגד עד שהוא פחות מקשר אגודל כשר כיון שיש עכ"פ השיעור בהכנף:

(41) “Not higher than three” — because above that point it is not called the “corner” of the garment but the body of the garment, and the Torah wrote “on the corners of their garments.” And see the Beis Yosef, who wrote that one may measure off exactly three finger-breadths and then make the hole there, but many authorities disagree with this and hold that once it is a full three finger-breadths it is already called the body of the garment and not the corner, and therefore one should be careful that the hole begin within three finger-breadths. The Magen Avraham wrote: if he made the hole higher than three finger-breadths, then even though when he tied the tzitzis he made the threads over the garment short and the corners folded up so that it now lies below three, it is invalid, for in any case the corner contains the measure of “garment.” And likewise, if he made the hole higher than a thumb-knuckle, and through the tying the garment folded up until it is less than a thumb-knuckle, it is valid, since in any case the required measure was present in the corner.

ס״ק מבהיינו גודלין

(מב) היינו גודלין - עיין לעיל סקי"ט ועיין בארה"ח דמסיק דלכתחלה יותר טוב למדוד הג' אצבעות באמה קמיצה וזרת הסמוכין זה לזה ועיין בבה"ל:

(42) “Meaning thumb-breadths” — see above, se’if katan 19, and see the ארה"ח, who concludes that at the outset it is better to measure the three finger-breadths by the middle finger, ring finger, and little finger set adjacent to one another. And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק מגשאינו נקרא כנף

(מג) שאינו נקרא כנף - ומעכב אפילו דיעבד. ואפילו אם לאחר שעשה בו ציצית ואפילו רק חוליא אחת חתך בנקב שיתלו הציצית למטה אפ"ה פסול משום תעשה ולא מן העשוי. וה"ה איפכא כשתלאן תוך קשר אגודל חתך למעלה בבגד והעלה הציצית למעלה מקשר אגודל ותפר למטה או תלה מטלית על הכנף הוי ג"כ תעשה ולא מן העשוי. טלית של צמר שהיתה מצוייצת כהלכתה ונמצא בגדיל של משי שעושין בשפת הטלית חוטין של פשתן והוצרכו לשלוף הגדיל מן הטלית ראוי להחמיר להתיר הציצית ולחזור ולקשרם:

(43) “Because it is not called a corner” — and this is indispensable even after the fact. And even if, after he had made the tzitzis on it — even just a single chulyah — he then cut at the hole so that the tzitzis should hang lower, it is nonetheless invalid, because of “you shall make” — and not from what is already made. And the same is true in the reverse case: when he attached them within a thumb-knuckle, then cut above in the garment and raised the tzitzis to above a thumb-knuckle and sewed below, or hung a patch upon the corner — this too is “you shall make and not from what is already made.” A woolen tallis that was fitted with tzitzis according to law, and there were found — in the silk selvage made at the edge of the tallis — threads of linen, so that they needed to draw the selvage out of the tallis: it is fitting to be stringent to untie the tzitzis and re-tie them.

ס״ק מדולא למטה וכו'

(מד) ולא למטה וכו' - ומעכב אף בדיעבד ונ"ל שמקום הנקב יהיה ג"כ למעלה משיעור זה ואולי זה ג"כ מעכב אף בדיעבד ועיין בבה"ל:

(44) “And not lower, etc.” — and this is indispensable even after the fact. And it appears to me that the place of the hole should also be above this measure, and perhaps this too is indispensable even after the fact. And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק מהמכשיעור וכו'

(מה) מכשיעור וכו' - פשוט דזה ג"כ משערינן באדם בינוני:

(45) “Than the measure, etc.” — it is obvious that this too we measure by an average person.

ס״ק מועד הציפורן

(מו) עד הציפורן - מקום השוה לבשר:

(46) “To the nail” — the point where the nail is level with the flesh.

ס״ק מזביושר

(מז) ביושר - פי' משפת הבגד מודדים ביושר הג' אצבעות וכן השיעור דקשר גודל בין באורך ובין ברוחב כדלקמן בסוף ס"י ואין מודדין השיעורים באלכסון שע"י האלכסון מתמעט המדידה לערך ב' חומשין [ב"י]:

(47) “Straight” — meaning: from the edge of the garment one measures the three finger-breadths straight, and likewise the measure of a thumb-knuckle, both along the length and along the width, as explained later at the end of se’if 10; and one does not measure the amounts diagonally, for by measuring diagonally the measurement is reduced by about two-fifths (Beis Yosef).

ס״ק מחונתקו וכו'

(מח) ונתקו וכו' - וה"ה אם נקרע בהנקב עד שעי"ז לא נשאר בו כשיעור ואפילו נעשה זה תיכף אחר חוליא הראשונה עם הקשר וכבסמוך:

(48) “And they tore away, etc.” — and the same is true if it tore at the hole so that thereby the required measure no longer remained, and even if this happened immediately after the first chulyah together with the knot, as explained just below.

ס״ק מטמחוטי הערב

(מט) מחוטי הערב - וממילא נתמעט אורך הבגד עי"ז ולפי מה שיבואר בסמוך ה"ה אם נתמעט הבגד ברחבו:

(49) “From the weft-threads” — and consequently the length of the garment was thereby reduced; and according to what will be explained just below, the same is true if the garment was reduced in its width.

ס״ק נבשעה

(נ) בשעה - וקרא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לא הקפידה תורה אלא שבשעת עשיה יהיו על הכנף ולא אח"כ. והיינו דוקא אותן הציצית שנתלו בהכשר אבל אם רוצה להטיל בו ציצית אחרות דהוי עשייה חדשה פסול עד שיתפור מתחלה כדלקמן בסימן ט"ו עי"ש:

(50) “At the time” — for the verse states “and they shall make for themselves tzitzis on the corners of their garments” — the Torah insisted only that at the time of making they be on the corner, but not afterward. And this applies specifically to those tzitzis that were attached in a valid manner; but if he wishes to attach other tzitzis to it, which is a new act of making, it is invalid until he first sews the tear, as explained later in siman 15 — see there.

ס״ק נאפחות מכשיעור

(נא) פחות מכשיעור - אף דבדיעבד כשר מ"מ טוב לעשות כן כדי שלא יבואו הרואים לומר שהוא פסול דכו"ע לאו דינא גמירי [ב"י]:

(51) “Less than the measure” — even though after the fact it is valid, it is nonetheless good to make the hem, so that onlookers should not come to say it is invalid, since not everyone is learned in the law (Beis Yosef).

ס״ק נבי"א שתוך וכו'

(נב) י"א שתוך וכו' - דס"ל דעיקר שם כנף שייך על שפה התחתון של אורך הבגד לא על רוחב הבגד. רוחב הבגד קרוי מה שמלובש בו האדם קומתו מראשו לרגליו ואורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו דדרך העיטוף הוא בהאורך:

(52) “Some say that within, etc.” — for they hold that the essential term “corner” applies to the lower edge along the length of the garment, not to the width of the garment. The “width” of the garment refers to the dimension in which a person is clothed along his height, from his head to his feet, and the “length” of the garment refers to the dimension in which he wraps himself, since the manner of wrapping is along the length.

ס״ק נגאין לו שיעור

(נג) אין לו שיעור - היינו למטה דיכול לעשות אפילו פחות מקשר אגודל אבל למעלה מג' אצבעות פסול [ב"י]:

(53) “There is no measure” — this means at the bottom, that he may make it even less than a thumb-knuckle; but above three finger-breadths it is invalid (Beis Yosef).

ס״ק נדשקורין אורילייזא

(נד) שקורין אורילייזא - היינו מה שמניחין קצת חוטי שתי בלא ערב ובסוף אורגים ויש שכתבו שזהו מה שאנו קורין אותו בלשונינו קרייקע"ס. ואין חילוק בין אם הגדיל הוא באורך הבגד או ברחבו:

(54) “That is called orilleza” — this is where one leaves some warp-threads without weft, and at the end weaves them; and some have written that this is what we call in our language kraykes. And there is no difference whether the selvage is along the length of the garment or along its width.

ס״ק נההוא רחב

(נה) הוא רחב - שהוא יותר ממלא קשר גודל דאל"כ בלא"ה פסול כנ"ל:

(55) “Is wide” — that it is more than a full thumb-knuckle, for otherwise it is invalid in any case, as above.

ס״ק נוג' אצבעות

(נו) ג' אצבעות - היינו שלא ירחיק הנקב משפת הגדיל והלאה יותר מג' אצבעות:

(56) “Three finger-breadths” — this means that he should not distance the hole from the edge of the selvage and beyond by more than three finger-breadths.

ס״ק נזבלא הגדיל

(נז) בלא הגדיל - ואם הגדיל רוחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו וה"ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי יש ספק אם עולין למנין וע"כ יחתוך אותם במקום הכנפות וע"כ שפת הטלית שלנו שקורין שלא"ק שאין בו חוטין ארוגין משתי וערב יחתוך אותם קודם הטלת הציצית במקום הכנפות:

(57) “Without the selvage” — and if the selvage is two or three finger-breadths wide, he should cut off part of it. And the same is true if warp-threads protrude without weft, or weft without warp — there is a doubt whether they count toward the measure, and therefore he should cut them off at the corners. And therefore the edge of our tallis, which is called shlak, that has no threads woven of warp and weft, he should cut off at the corners before attaching the tzitzis.

ס״ק נחד' כפולים

(נח) ד' כפולים - דאמרינן בגמרא גדיל שנים גדילים ד' פי' אי הוה כתיב גדיל הוה משמע שתים דאין גדיל בפחות משתים השתא דכתיב גדילים ד' משמע ובזמן שהיה תכלת היו עושין ב' מתכלת וב' מלבן והאידנא הוי לבן מקום תכלת ועושין ד' ארוכים משל לבן:

(58) “Four, doubled over” — for we say in the Gemara: “gedil” implies two, “gedilim” implies four; that is, had it been written “gedil” (singular) it would imply two, since there is no “coil” with fewer than two; now that it is written “gedilim” (plural), it implies four. And in the time when there was techeiles, they would make two from techeiles and two from white, and nowadays white takes the place of techeiles, and one makes four long ones of white.

ס״ק נטשהם שמנה

(נט) שהם שמנה - אחר שיכניסם בבגד ויכפלם מדכתיב פתיל כעין פתילה שהוא כפול:

(59) “Which are eight” — after he inserts them through the garment and doubles them over — derived from that it is written “cord” (pesil), like a wick-cord (pesilah), which is folded double.

ס״ק ספסול

(ס) פסול - משום דקעבר בבל תוסיף והגר"א בביאוריו הסכים להלכה לשיטת העיטור המובא בב"י שסובר דאין בזה משום בל תוסיף וכי פסלינן בגמרא בזה דוקא בשהוסיף מין אחר להחוטים [כגון חוטי קנבוס או צמר גפן] אבל באותו המין מכשרינן אפילו לכתחלה להוסיף כמה שרוצה ועיין בארה"ח שהביא עוד כמה גדולי הראשונים שסוברין כן ולכן מסיק דאם עשאם כבר וא"א לתקנם יכול לילך בהם אבל מיד שיוכל לתקנם צריך לתקנם ובגורע מהחוטין לכו"ע פסול כדאיתא בב"י:

(60) “Invalid” — because he transgresses “do not add.” But the Vilna Gaon in his commentary agreed, as a matter of law, with the view of the Ittur cited in the Beis Yosef, who holds that there is no “do not add” in this, and that when the Gemara invalidates in this case, it is specifically where he added another kind to the threads (such as hemp threads or cotton), but with the same kind we permit adding as many as he wishes, even at the outset. And see the ארה"ח, who cited several other great early authorities who hold this way, and who therefore concludes that if he already made them and it is impossible to correct them, he may go out wearing them; but as soon as he is able to correct them, he must correct them. And where one reduces below the required number of threads, all agree it is invalid, as stated in the Beis Yosef.

ס״ק סאיחתוך

(סא) יחתוך - ר"ל לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם בכנף [מ"א וביאור הגר"א] ויש לחתכם בשיניו ולא בסכין:

(61) “He cuts” — this means that at the outset he should cut them before inserting them through the corner (Magen Avraham and the Vilna Gaon’s commentary), and one should cut them with his teeth and not with a knife.

ס״ק סביזהר

(סב) יזהר - ר"ל שאם עבר ולא חתכן קודם התחיבה עכ"פ יזהר עתה קודם הכריכה ועיין ט"ז:

(62) “He should take care” — this means that if he transgressed and did not cut them before the insertion, he should at least take care now, before the winding. And see the Taz.

ס״ק סגחוליא אחד

(סג) חוליא אחד - אפילו של ג' כריכות:

(63) “A single chulyah” — even one consisting of three windings.

ס״ק סדוקשר וכו'

(סד) וקשר וכו' - ר"ל אם עשה חוליא וגם קשר אחר החוליא אפילו רק קשר אחד יצא ידי חובתו מדאורייתא אפילו לא עשה כלל הקשר שסמוך לכנף וא"כ הוי תעשה ולא מן העשוי אבל אם לא עשה הקשר שאחר החוליא אף שעשה הקשר ראשון שקודם החוליא לא נגמר עדיין עשיית הציצית דבלא הקשר החוליא אינו מתקיים כלל ואין כאן גדיל וע"כ יכול לחתוך החוטין ויש מחמירין ולכתחלה נכון לחוש לדבריהם. ודע דמש"כ קשר אחד ר"ל מהה' קשרים שרגילין לעשות אבל הוא היה ב"פ זה על גב זה כדלקמן דבלא"ה לא מיקרי קשר שאינו מתקיים:

(64) “And tied, etc.” — this means: if he made a chulyah and also a knot after the chulyah — even just one knot — he has fulfilled his obligation by Torah law, even if he did not make the knot adjacent to the corner at all, and therefore cutting afterward would be “you shall make and not from what is already made.” But if he did not make the knot after the chulyah, then even though he made the first knot before the chulyah, the making of the tzitzis is not yet completed, for without the knot the chulyah does not hold at all, and there is no “coil” here, and therefore he may still cut the threads; but some are stringent, and at the outset it is proper to be concerned for their words. And know that when it says “one knot,” it means one of the five knots that are customarily made, but that knot was made twice, one on top of the other, as explained later, for otherwise it is not called a “knot,” since it does not hold.

ס״ק סהלכריכות

(סה) לכריכות - ר"ל למנין הכריכות וגם מנין החוליות והקשרים אין מעכב מדינא רק הוא למצוה מן המובחר כי הה' קשרים רמז שעי"ז יזכור הה' חומשי תורה וכפילת הקשרים החמשה שעולה י' רמז לעשרה ספירותיו של הקב"ה כדאיתא לקמן בסימן כ"ד וטעם החוליות עיין בב"י:

(65) “For the windings” — this means the number of windings; and also the number of chulyos and knots is not indispensable by law, but is only for the sake of the choicest fulfillment of the mitzvah, for the five knots are an allusion, so that through them one will remember the five books of the Torah, and the doubling of the five knots, which comes to ten, alludes to the ten Sefiros of the Holy One, blessed be He, as stated later in siman 24; and for the reason of the chulyos, see the Beis Yosef.

ס״ק סורק שיהיו וכו'

(סו) רק שיהיו וכו' - ומה דאיתא בסי"ג שאם כרך אפי' חוליא אחד אבאר את שורש הדבר כי קבלו חז"ל דבעינן בציצית גדיל והיינו שיהיה מוכרך כמש"כ גדילים תעשה לך וגם יהיה בו חוטין נפרדים כדכתיב ציצית כמו בציצת ראשי אך מן התורה אין שיעור לאורך הגדיל אלא אפי' אם לא כרך רק ג' כריכות ועשה ע"ג קשר למעלה דגם זה הוא הלכה למשה מסיני מתקיים בזה שם גדיל ובזה כבר נגמר המצוה מדאורייתא וזהו טעם דברי השו"ע שם וע"ז יש לסמוך בע"ש עם חשיכה כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו ומותר לצאת בו בשבת ולברך (ויותר טוב שיעשה אז גם הקשר הראשון שקודם החוליא כמו שאנו נוהגין כדי לצאת גם דעת מקצת הפוסקים שסוברים דע"ז הקשר כיוונו חז"ל דהוא דאורייתא) וכל זה מדאורייתא אבל מדרבנן צריך לעשות שליש גדיל וב' שלישים פתיל וכיון שאורך החוטין הוא י"ב גודלין כנ"ל בסעיף ד' יעשה ד' גודלין גדיל שהם הכריכות וישאיר ח' גודלין חוטין נפרדים שכך הוא נוי הציצית וע"כ אם עשה חוליא אחת בע"ש עם חשיכה צריך להשלים תיכף אחר השבת דאל"ה הוא עובר על דברי חכמים ויש שנכשלין בזה:

(66) “Only that they be, etc.” — and as to what is stated in se’if 13, that if he wound even a single chulyah and knotted, cutting afterward disqualifies it — I will explain the root of the matter. For the Sages received a tradition that we require in the tzitzis a “coil” (gedil) — that is, that it be wound — as it is written “you shall make yourself twisted fringes (gedilim),” and that there also be in it separate, loose threads, as it is written “tzitzis,” like in “by a lock (tzitzis) of my head.” However, by Torah law there is no minimum measure for the length of the coil; rather, even if he wound only three windings and made a knot over them above — which too is a law given to Moshe at Sinai — the term “coil” is fulfilled thereby, and with this the mitzvah is already completed by Torah law. This is the reason for the words of the Shulchan Aruch there. And one may rely on this on Erev Shabbos at nightfall, when he has no time to make it in its proper form, and it is permitted to go out with it on Shabbos and to recite the blessing (and it is better that he then also make the first knot, before the chulyah, as is our custom, in order to satisfy also the view of some authorities who hold that it is this knot that the Sages intended as being of Torah law). All this is by Torah law; but by Rabbinic law one must make one third coil and two thirds loose cord, and since the length of the threads is twelve thumb-breadths, as above in se’if 4, he should make four thumb-breadths of coil — the windings — and leave eight thumb-breadths of separate threads, for such is the beauty of the tzitzis. And therefore, if he made only a single chulyah on Erev Shabbos at nightfall, he must complete it immediately after Shabbos, for otherwise he transgresses the words of the Sages — and there are those who stumble in this.

ס״ק סזרוחב וכו'

(סז) רוחב וכו' - היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם כרך רובו כשר דעכ"פ יש כאן ג"כ פתיל אבל אם כרך כולה פסול:

(67) “Wide, etc.” — this is at the outset; but after the fact, even if he wound most of it, it is valid, since there is in any case also loose cord here; but if he wound all of it, it is invalid.

ס״ק סחארבעה גודלים

(סח) ארבעה גודלים - עם הקשרים וברע"מ כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. כתב הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי ציצית וא"כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ואח"כ בכל אויר יותר מקורב [מ"א]:

(68) “Four thumb-breadths” — together with the knots. And in the Ra’aya Meheimna it is written that between one knot and the next there should be a space like a full thumb. The Rosh wrote that all the chulyos should be equal, for this is the beauty of the tzitzis; and accordingly, in the first space he should make the windings farther apart from one another, and then in each successive space closer together (Magen Avraham).

ס״ק סטוב' חלקים ענף

(סט) וב' חלקים ענף - עיין ביאור מהרש"ל על הסמ"ג ולכו"ע אינו מעכב בדיעבד וכנ"ל:

(69) “And two parts loose fringe” — see the explanation of the Maharshal on the Semag; and according to all it is not indispensable after the fact, as above.

ס״ק עובשני ט'

(ע) ובשני ט' - ובכוונות כתוב בשני ח' וכן הסכימו האחרונים דז' וח' הוא שם של י"ה ואח"כ י"א ובצירוף הוא שם של הוי"ה ואח"כ י"ג גימטריא אחד וזהו ה' אחד. ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואח"כ ה' וכו' כשם הוי"ה [מ"א] ועיין בלבוש ובא"ר עוד בענין הכריכות:

(70) “And nine in the second” — but in the Kavanos it is written eight in the second, and so the later authorities agreed, for seven and eight together are the Name Kah (fifteen), and then eleven — in combination they form the Name Havayah (twenty-six) — and then thirteen equals the numerical value of “Echad”; and this spells out “Hashem Echad.” And in the tzitzis of R. Shlomo Molcho there were ten windings in the first space, then five, and so on, corresponding to the Name Havayah (Magen Avraham). And see further in the Levush and the Eliyah Rabbah concerning the windings.

ס״ק עאבסוף כל חוט

(עא) בסוף כל חוט - עיין לעיל בס"ק י"ח מש"ש. טוב לעשות החוטין בינונים לא עבים ולא דקים משום זה אלי ואנוהו [א"ר]:

(71) “At the end of each thread” — see above in se’if katan 18, what is stated there. It is good to make the threads of medium thickness, neither thick nor thin, on account of “this is my God and I will glorify Him” (Eliyah Rabbah).

ס״ק עבלאורך הטלית

(עב) לאורך הטלית - עיין לעיל בס"ק נ"ב מה הוא אורך ועיין בביאור הלכה:

(72) “Along the length of the tallis” — see above in se’if katan 52 what “length” is. And see the Bi’ur Halachah.

ס״ק עגדבעינן וכו'

(עג) דבעינן וכו' - היינו בין בשעת התליה או אח"כ אם נשמטו לצד מטה יחזירם וכ"ז לכתחילה אבל בדיעבד אין קפידא בזה אך עכ"פ יזהר מאוד שלא יהיו הציצית תלויים באלכסון על קרן זויות מפני שהוא מנהג הקראי"ם שעושין כן ואם תלויים מצוה להחזירם למקומן:

(73) “For we require, etc.” — this means both at the time of hanging and afterward: if they slipped downward he should return them to their place; and all this is at the outset, but after the fact there is no strict concern in this. However, he should at least be very careful that the tzitzis not hang diagonally over the corner-angle, because that is the practice of the Karaites, who do so, and if they are hanging that way, it is a mitzvah to return them to their proper place.

ס״ק עדשום בגד

(עד) שום בגד - דבעינן שיהיו הציצית מונח על הכנף ולא על דבר שהוא מונח על הכנף:

(74) “Any cloth” — for we require that the tzitzis rest upon the corner itself, and not upon something that rests upon the corner.

ס״ק עהויש מתירין

(עה) ויש מתירין - כי אין עושין כן אלא לחזק הבגד שלא יקרע ובטל הוא לגבי בגד ואפילו של עור מותר וכן הסכימו הפוסקים:

(75) “And some permit” — because one does this only to strengthen the garment so that it should not tear, and it is subordinate (batel) to the garment; and even a patch of leather is permitted — and so the authorities agreed.