ס״ק אמק"ש

(א) מק"ש - מפני שהם עוסקים במצוה או שטרודים טרדת מצוה וכמבואר בסימן ע' ס"ג:

(1) 'From Shema' — because they are engaged in a mitzvah, or are preoccupied with the burden of a mitzvah, as is explained in siman 70, se'if 3.

ס״ק בצורך בהם

(ב) צורך בהם - ר"ל שאינם מוכנים כלל לעזור בנשיאת המטה דאל"ה פטורין גם מק"ש וכדלעיל בסימן ע"ב ס"א עי"ש:

(2) 'Need them' — that is to say, that they are not at all available to help carry the bier, for otherwise they would be exempt from Shema as well, as above in siman 72, se'if 1; see there.

ס״ק גמתפלה

(ג) מתפלה - הואיל והיא מדברי סופרים ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש עיקר כונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון ובקל יוכל לעמוד ולכוין. ואם עבר זמן תפלה עי"ז אין צריך להשלים בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין וכדלעיל בסוף סימן צ"ג עי"ש במ"ב:

(3) 'From prayer' — since it (prayer) is of Rabbinic origin, and moreover it is said standing and they cannot tarry so long; but as for Shema, its essential concentration and its standing are only for the first verse, and one can readily stand still and concentrate (for that). And if the time for prayer passes because of this, he need not make it up in the following prayer, since at the time of his obligation he was exempt by law, as above at the end of siman 93; see there in the Mishnah Berurah.

ס״ק דשהיא מ"ע וכו'

(ד) שהיא מ"ע וכו' - כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי' ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש:

(4) 'For it is a positive commandment, etc.' — All this is according to the view of the Rambam (Maimonides), that only the fixed times of prayer are of Rabbinic origin, but the essential mitzvah of prayer is from the Torah, as it says, 'and to serve Him with all your heart' — what is the service that is in the heart? You must say this is prayer — except that it has no fixed text from the Torah, and one may pray in any wording he wishes and at any time he wishes; and once he has prayed once during the day or night, he has fulfilled his Torah obligation. And the Magen Avraham writes that on the basis of this reasoning most women have the practice not to pray the Amidah (Shemoneh Esrei) regularly, morning and evening, since they say some request right away in the morning near the washing of the hands, and by Torah law they fulfill their duty with this; and it is possible that even the Sages did not obligate more. But the view of the Ramban (Nachmanides) is that the essential mitzvah of prayer is Rabbinic, namely the Men of the Great Assembly, who instituted the eighteen blessings in order, to pray them: Shacharis and Minchah as obligatory, and Maariv as optional; and even though it is a Rabbinic positive commandment that is time-bound, and women are exempt from every time-bound positive commandment, even a Rabbinic one, such as the sanctification of the moon (Kiddush Levanah), nevertheless they obligated them in the prayers of Shacharis and Minchah just like men, since prayer is a plea for mercy. And this is the main ruling, for so is the view of most of the halachic authorities, and so the sefer Shaagas Aryeh decided; therefore one should urge women to pray the Amidah. And it is also proper that they accept upon themselves the yoke of the Kingdom of Heaven — that is, that they at least say 'Shema Yisrael,' as stated in siman 70, and that they also say the blessing of 'Emes v'Yatziv,' in order to join redemption to prayer, as the Magen Avraham writes in siman 70. And all this is regarding Shacharis and Minchah; but the evening prayer (Maariv), which is optional — even though nowadays all of Israel has already accepted it upon themselves as obligatory, nevertheless the women did not accept it upon themselves, and most of them do not pray Maariv. And as for the Musaf prayer, the Tzlach writes that they are exempt, but in the sefer Magen Giborim he ruled that they are obligated; see there.

ס״ק הלחנכם

(ה) לחנכם - להתפלל י"ח ערב ובוקר ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש:

(5) 'To train them' — to pray the Amidah evening and morning; and nevertheless one may give them to eat before the morning prayer, and it is forbidden to afflict them (with fasting), as written in simanim 269 and 343 regarding feeding them before Kiddush.

ס״ק וכגון רשב"י

(ו) כגון רשב"י - דהם לא היו עוסקים כלל במלאכתם ואין מבטלין מלימודם אפילו רגע אבל אנו שמפסיקין מד"ת למלאכתינו כ"ש שנפסיק לתפלה:

(6) 'Such as Rabbi Shimon bar Yochai' — for they did not engage in their work at all, and would not interrupt their study even for a moment; but we, who interrupt Torah study for our work, all the more so must interrupt for prayer.

ס״ק זלק"ש

(ז) לק"ש - מפני שהיא דאורייתא משא"כ לתפלה דהיא דרבנן ואף אם נסבור דהיא ד"ת מ"מ מה"ת אין לה זמן קבוע ודי בפ"א ביום וכנ"ל וכשקורא ק"ש יקראנה עם ברכותי' ואח"כ יחזור ללימודו ולא יתפלל. ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של ד"ס דהלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא מ"מ תפלה הואיל ואינה אלא בקשת רחמים קילא משאר מצות לגבי אנשים כאלו שאינם מבטלים מלימודם אפילו רגע:

(7) 'For Shema' — because it (Shema) is from the Torah, unlike prayer, which is Rabbinic; and even if we hold that it (prayer) is from the Torah, still by Torah law it has no fixed time, and once a day suffices, as above. And when he recites Shema he should read it with its blessings, and afterward return to his study and not pray. And even though he must set aside and interrupt his study to perform all the mitzvos, even those of Rabbinic origin — for one who studies but does not fulfill (them), it would have been better for him not to have been created — nevertheless prayer, since it is only a plea for mercy, is lighter than other mitzvos with respect to such men who do not interrupt their study even for a moment.

ס״ק חאינו פוסק

(ח) אינו פוסק - ואפילו אם עי"ז יעבור הזמן ודוקא באופן שאם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו להתקבץ ללמוד אח"כ הלא"ה פוסק אם יעבור זמן ק"ש או תפלה. ומהח"א משמע דבכל גווני פוסק אם יעבור זמן התפלה. והמבטל תפלה משום לימוד אפילו לומד עם אחרים כל היום כאלו לא למד [רוקח] ובא"ר ג"כ כתב בשם פסקי תוס' להחמיר בזה ועיין בבה"ל שביארנו דלכו"ע לכתחילה אסור לו להתחיל ללמוד אפילו עם אחרים אחר שכבר הגיע זמן ק"ש אם הוא משער שע"י לימודו יעבור הזמן אלא חייב לקרות ק"ש מקודם:

(8) 'He does not interrupt' — even if the time (for Shema or prayer) will pass because of this; and this is specifically in a case where, if they do not study now, the group would disband and would not be able to gather to study later; but otherwise he does interrupt if the time for Shema or prayer would pass. And from the Chayei Adam it is implied that in all cases he interrupts if the time for prayer would pass. And one who neglects prayer for the sake of study, even if he studies with others all day, is as if he did not study (Rokeach); and the Eliyah Rabbah too wrote in the name of the Piskei Tosafos to be stringent in this. And see in the Beiur Halachah where we explained that according to all opinions, at the outset it is forbidden for him to begin studying, even with others, after the time for Shema has already arrived, if he estimates that through his study the time will pass; rather he is obligated to recite Shema first.

ס״ק טפסוק ראשון

(ט) פסוק ראשון - כדי לקבל מלכות שמים בזמן ק"ש ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר יצ"מ בזמן ק"ש ואחר לימודו טוב שיגמור כל ק"ש אף שעבר זמנה:

(9) 'The first verse' — in order to accept the Kingdom of Heaven within the time of Shema, and he should seek out a halachah that contains (mention of) the Exodus from Egypt, in order to mention the Exodus within the time of Shema; and after his study it is good that he complete the entire Shema, even though its time has passed.

ס״ק יאינו פוסק כלל

(י) אינו פוסק כלל - ר"ל אפילו לפסוק ראשון ואפילו לומד ביחידי וכתבו האחרונים דאפילו התחיל ללמוד באיסור דהיינו לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה שאסור לו להתחיל ללמוד עד שיתפלל תחלה אם הוא לומד בביתו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת להתפלל כמו שכתב בסימן פ"ט מכל מקום אם כבר התחיל אין צריך להפסיק ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין ובאליהו רבא פסק דלענין קריאת שמע שהוא דאורייתא אף שישאר לו זמן אחר כך לקרותה מכל מקום צריך להפסיק תיכף ולקרותה כולה אם הוא לומר ביחידי עי"ש בסימן ע' ובסימן זה וכל זה אם הוא לומד בביתו אבל אם הוא לומד בבית המדרש או אפילו בביתו אך שהתחיל ללמוד בהיתר דהיינו קודם שהגיע זמן ק"ש בודאי יש לסמוך ע"ד הרמ"א שלא להפסיק אפילו אח"כ כל עוד שיש שהות ועיין בבה"ל:

(10) 'He does not interrupt at all' — that is to say, not even for the first verse, and even if he is studying alone. And the later authorities wrote that even if he began to study improperly — that is, after the time for the recitation of Shema and prayer had already arrived, when it is forbidden for him to begin studying until he first prays — if he studies in his home and is not accustomed to going to the synagogue to pray, as written in siman 89, nevertheless, if he already began, he need not interrupt, and he may study as long as there is still time. But in the Eliyah Rabbah he ruled that regarding the recitation of Shema, which is from the Torah, even if he will still have time afterward to recite it, nevertheless he must interrupt immediately and recite all of it, if he is studying alone; see there in siman 70 and in this siman. And all this is if he studies in his home; but if he studies in the beis midrash, or even in his home but began studying permissibly — that is, before the time for Shema arrived — certainly one may rely on the opinion of the Rema not to interrupt even afterward, as long as there is time; and see in the Beiur Halachah.