ס״ק אלא יפסיק

(א) לא יפסיק - ואפילו רמיזה בעלמא אסור אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו. וכן אדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו וזה מטרידתו בתפלה מותר לו לרמז לש"ץ שיתפלל כדרכו [ש"ת]:

(1) 'He may not interrupt' — even a mere gesture is forbidden. The exception is a crying child: he is permitted to gesture to him with his hands so that he will be quiet and not disturb him from his prayer. And if the gesturing does not help, he should distance himself from the child, but he may not speak with him. Likewise, a distinguished person who is standing in prayer, and the chazzan is waiting for him before saying Kaddish or Kedushah, and he is not pleased that they are waiting for him, and this disturbs him in his prayer — he is permitted to gesture to the chazzan to pray in his usual way. [This is from the ש"ת.]

ס״ק בבתפלתו

(ב) בתפלתו - ואפילו במקום הפסד ממון אין לו להפסיק. כתב הח"א [כלל כ"ה ס"ט] העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר:

(2) 'his prayer' — even where he stands to lose money, he may not interrupt. The ח"א writes [in klal 25, se'if 9]: One who is standing in prayer and becomes uncertain about some law of how to pray — for example, he forgot some item in the prayer — is permitted to walk from his place to a designated spot and look it up there in a book. But whether he may (verbally) ask the law requires further study, and it appears to me that it is permitted.

ס״ק געובד גלולים

(ג) עובד גלולים - וה"ה אנס דעלמא ומתיירא שמא יהרגנו:

(3) 'an idolater' — and likewise an ordinary aggressor (an assailant), when he is afraid that the man may kill him.

ס״ק דאו אם אפשר

(ד) או אם אפשר - וטוב יותר לקצר בדאפשר משיטה מן הדרך [ב"ח וא"ר] אבל הפמ"ג כתב יש להתיישב בזה דמשמע דהליכה לצורך התפלה לא הוי הפסק:

(4) 'Or if he is able' — it is better to shorten, when possible, than to turn aside from the road. [So write the Bach and the Eliyah Rabbah.] But the Pri Megadim writes that this requires further consideration, since it implies that walking for the sake of the prayer is not deemed an interruption.

ס״ק הואם א"א לו יפסיק

(ה) ואם א"א לו יפסיק - ר"ל שמותר אפילו לשאול לו בשלומו כשמשער שבלתי זה אפשר שיהיה בסכנה וכ"ש שמותר להשיב לו [א"ר]:

(5) 'And if it is impossible for him, he interrupts' — that is to say, he is permitted even to initiate a greeting to him, when he estimates that without doing so he might be in danger; and all the more so he is permitted to respond to him. [So writes the Eliyah Rabbah.]

ס״ק ומן הדרך

(ו) מן הדרך - ר"ל אף דהוא סכנתא שלא יבוא הבהמה והקרון עליו מ"מ כיון דאפשר לו להנצל מזה ע"י שיטה מן הדרך אסור להפסיק בדבור לומר לאיש אחר שיכה במקל להבהמה ולגעור בבעל הקרון שלא יבוא כנגדו:

(6) 'from the road' — that is to say, even though there is a danger that the animal and the wagon may come upon him, nevertheless, since he can save himself from this by turning aside from the road, it is forbidden to interrupt by speaking — such as telling another person to strike the animal with a stick, or to rebuke the wagon-driver not to come toward him.

ס״ק זבענין אחר

(ז) בענין אחר - וסימן צ' סכ"ז שאני שהוא צורך תפלה:

(7) 'in any other situation' — the case in siman 90, se'if 27, is different, for there it is a need of the prayer itself.

ס״ק חאין לצאת

(ח) אין לצאת - ויש לגעור בחזנים שעוקרין ממקומן ביוה"כ כשמגיעין אל ואנחנו כורעים ובסדר עבודה וכדאיתא בסי' תרכ"א ס"ד בהג"ה אלא מעמידין לו שטענדער כנהוג בינו לתיבה ובעבודה מסלקין השטענדער וא"צ לעקור רגליו:

(8) 'he may not leave' — one should rebuke those chazzanim who uproot themselves from their place on Yom Kippur, when they reach 'Va'anachnu kore'im' and during the Avodah (the account of the Temple service), as is stated in siman 621, se'if 4, in the gloss (of the Rema). Rather, they set up a shtender (a lectern) for him, as is customary, between him and the reader's table, and during the Avodah they remove the shtender, so that he need not uproot his feet.

ס״ק טבתחנונים

(ט) בתחנונים - דאז מותר אם העקירה לצורך מצוה קצת כגון מה שאנו נוהגין בש"ץ שתיכף אחר חזרת התפלה עוקר רגליו ויושב לתחנון במקומות שנוהגין לומר תחנון בישיבה וכן עולה לבימה לקריאת התורה אף שלא הגיע עדיין להקדיש שעם תתקבל שפוסע בו הג' פסיעות או כגון מה דאמרינן בגמרא בר"ע שהיה אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות והיינו בתחנונים שלאחר התפלה אבל שלא לצורך אסור להאדם לזוז ממקומו עד שיפסע הג' פסיעות [מ"א]. כתב הע"ת לאחר שסיים התפלה קודם שאמר עושה שלום אין איסור אם עקר רגליו למצוה קצת כגון שכיבדו אותו לפתיחת ארון הקודש בעת שאומרים אבינו מלכנו שהעולם חושבים זה קצת למצוה ומ"מ נראה דיש לומר קודם לכן יהיו לרצון וגו':

(9) 'in the supplications' — for then it is permitted (to move), if the moving is for the sake of even a minor mitzvah, such as our practice with the chazzan, who immediately after the repetition of the prayer uproots his feet and sits down for Tachanun, in places where the custom is to say Tachanun while seated; and likewise he goes up to the bimah for the Torah reading, even though he has not yet reached the Kaddish with 'Tiskabel,' at which he takes the three steps. Or, like that which the Gemara says about Rabbi Akiva, that a person would leave him in one corner and find him in another corner, from his many bowings and prostrations — and this was during the supplications that follow the prayer. But for something that is not a need, a person is forbidden to move from his place until he takes the three steps. [So writes the Magen Avraham.] The ע"ת writes: after one has finished the prayer, before he has said 'Oseh Shalom,' there is no prohibition if he uproots his feet for a minor mitzvah, such as when he was honored to open the Holy Ark at the time they say 'Avinu Malkeinu,' which people consider somewhat of a mitzvah. Nevertheless, it appears that he should first say 'Yihyu leratzon...' beforehand.

ס״ק ילא יפסיק

(י) לא יפסיק - ר"ל ע"י דיבור כגון לומר לאחר שיסירנה וכן כל הסעיף זה ושאחר זה שמזכיר הפסק מיירי הכל ע"י דיבור אבל ע"י הליכה מותר שהליכה לא נקרא הפסק ודוקא הכא דהוא לצורך להסיר הנחש אף דתלינן דמן הסתם לא יהיה סכנה אבל שלא לצורך מקרי הליכה ג"כ קצת הפסק וכמו שפסק המחבר בס"ב:

(10) 'he may not interrupt' — that is to say, by speaking, such as telling another person to remove it. And likewise this entire se'if, and the one after it, wherever it mentions interrupting, all refer to interrupting by speech. But by walking it is permitted, for walking is not called an interruption. And this is specifically here, where it is for the need of removing the snake, even though we assume that ordinarily there will be no danger; but for something that is not a need, walking too is deemed somewhat of an interruption, as the Mechaber ruled in se'if 2.

ס״ק יאומוכן להזיק

(יא) ומוכן להזיק - אפילו באינו כרוך על עקיבו אלא שרואה שבא נגדו פוסק. ואם הוא יכול להשתמט ע"י שיטה מן הדרך קודם שיבוא אליו יטה ולא יפסיק בדבור וכנ"ל בס"א:

(11) 'and ready to cause harm' — even when it is not coiled around his heel, but he merely sees it coming toward him, he interrupts. And if he is able to slip away by turning aside from the road before it reaches him, he should turn aside and not interrupt by speaking, as (explained) above in se'if 1.

ס״ק יבואם שוורים

(יב) ואם שוורים - ושור המסורס אפילו אם אינו יודע אינו פוסק. ודוקא שלא הזיק מעולם אבל אם הזיק אפי' פעם אחת פוסק אפילו במקומות שאין רגילין שאר השוורים להזיק [אחרונים]:

(12) 'But if the oxen' — and a castrated ox — even if he does not know its temperament — he does not interrupt. This is specifically when it has never caused harm, but if it has caused harm even once, he interrupts, even in places where the other oxen are not in the habit of causing harm. [So write the later authorities.]

ס״ק יגאם שהה

(יג) אם שהה - אפילו רק שתיקה בעלמא בלי דיבור ואפילו רק בין ברכה לברכה:

(13) 'if he paused' — even a mere silence, without any speech, and even only between one blessing and the next.

ס״ק ידכולה

(יד) כולה - אפילו עומד בסוף התפלה משערינן מתחלת התפלה עד סופה:

(14) 'the entire (prayer)' — even if he is standing at the end of the prayer, we measure (the pause) from the beginning of the prayer until its end.

ס״ק טוחוזר וכו'

(טו) חוזר וכו' - ואם לא חזר לראש אלא למקום שפסק וגמרה צריך לחזור לראש ולהתפלל כל התפלה [פר"ח]. וה"מ שהיה אונס גמור אבל אונס ליסטים וכה"ג שנזכר לעיל בדיעבד יצא דאולי הלכה כהי"א המקילים הנ"ל דזה לא מיקרי אונס [מגן גבורים]:

(15) 'he returns, etc.' — and if he did not return to the beginning but only to the place where he stopped, and finished, he must return to the beginning and pray the entire prayer. [So writes the פר"ח.] But this applies (only) where it was a complete, unavoidable compulsion; but for the compulsion of bandits and the like, mentioned above, after the fact he has fulfilled his obligation, for perhaps the law follows the lenient opinion mentioned above, that this is not called (the kind of) compulsion (requiring a return to the beginning). [So writes the Magen Giborim.]

ס״ק טזלראש

(טז) לראש - הנה לפי מה דאנו נוהגין כהכרעת הרמ"א לעיל בסימן ס"ה גבי ק"ש כדעת הפוסקים דאינו חוזר לראש כ"א בשהשהייה היה מחמת אונס ה"ה בתפלה נמי הדין כן אך י"א דענינינו דאיירינן גבי עקרב או שור שבא כנגדו או שפסק מחמת ליסטים וכה"ג מקרי נמי הפסק מחמת אונס דבעת הזה לא היה יכול להתפלל ומקרי הפסק וחוזר לראש עי"ז וי"א דזה לא מיקרי אונס כ"א בשהיה ההפסק מחמת שהוא בעצמו לא היה ראוי לתפלה או שהמקום היה אינו ראוי משא"כ באונס אחר והכריע המ"א ועוד הרבה אחרונים דבתפלה אונס אחר נמי מיקרי אונס מאחר דיש מהראשונים שסוברים דבתפלה אם שהה לגמור את כולה אפילו בלי אונס כלל חוזר לראש אבל בק"ש וכל שאר ענינים לא מיקרי אונס כ"א בשהאיש או המקום אינו ראוי:

(16) 'to the beginning' — Now, according to our practice, which follows the ruling of the Rema above in siman 65 regarding the Shema, in accordance with the authorities, that one returns to the beginning only when the pause was due to compulsion — likewise in the (Shemoneh Esrei) prayer the law is the same. However, some say that in our case, where we are dealing with a scorpion, or an ox coming toward him, or where he interrupted on account of bandits and the like, this too is called an interruption due to compulsion, since at that moment he was unable to pray; it is deemed an interruption, and through it he returns to the beginning. And some say that this is not called (the relevant) compulsion, except where the interruption was because he himself was unfit for prayer, or the place was unfit — unlike another (external) compulsion. The Magen Avraham, and many other later authorities, ruled that in the (Shemoneh Esrei) prayer even another (external) compulsion is called compulsion, since some of the Rishonim hold that in the prayer, if he paused long enough to finish it entirely, he returns to the beginning even without any compulsion at all; but regarding the Shema and all other matters, it is not called compulsion except where the person or the place is unfit.

ס״ק יזואם לאו

(יז) ואם לאו - ר"ל שלא שהה בשתיקה כדי לגמור כולה אבל מ"מ שהה הרבה דאי לא שהה רק כדי לגמור אותה ברכה לכו"ע אינו חוזר רק לאותו המקום בלבד [פמ"ג]. ועיין בבה"ל מה שכתבנו בשם הדה"ח:

(17) 'and if not' — that is to say, that he did not pause in silence long enough to finish the entire prayer, but nevertheless he paused a great deal; for if he paused only enough to finish that one blessing, then according to all he returns only to that place alone. [So writes the Pri Megadim.] And see in the Biur Halacha what we wrote in the name of the דה"ח.

ס״ק יחחוזר לתחלת

(יח) חוזר לתחלת - דס"ל דחמירה תפלה לענין זה מק"ש ולפיכך בקריאת שמע או בברכותיה סגי בשהפסיק שיחזור למקום שפסק אבל בכאן בעינן לתחלת ברכה כי ע"י שהייה רבה נתקלקל הברכה ודוקא אם השהייה היתה באמצע ברכה אבל בין ברכה לברכה בדיעבד לית לן בה כל שלא שהה לגמור כולה ועיין בביאור הלכה:

(18) 'he returns to the start' — for it holds that the (Shemoneh Esrei) prayer is more stringent in this matter than the Shema; and therefore, in the Shema or its blessings, it is enough that one who interrupted return to the place where he stopped, but here we require (returning) to the start of the blessing, because through a long pause the blessing has been spoiled. And this is specifically if the pause was in the middle of a blessing; but between one blessing and the next, after the fact it is of no concern, as long as he did not pause long enough to finish the entire prayer. And see in the Biur Halacha.

ס״ק יטהברכה

(יט) הברכה - עיין בח"א שכתב דבדיעבד אם לא חזר לתחלת הברכה כיון שהשלים הברכה אינו רשאי לחזור ובמגן גבורים חולק לגמרי על דין השו"ע וכתב דמעיקר הדין אם לא שהה לגמור את כולה לא חשיב הפסק ואינו חוזר רק למקום שפסק והא דכתבו התוספות חוזר לתחלת ברכה מיירי בשהה לגמור כולה וס"ל להתוספות דאונס זה לא חשיב אונס גם בתפלה. ובביאור הגר"א מסכים לשיטת הרשב"א המובא בב"י עי"ש ומשמע מיניה דבכל גווני אינו חוזר רק לאותו המקום שפסק בלבד אם לא ששהה לגמור כולה ומחמת אונס דאז חוזר לראש התפלה:

(19) 'the blessing' — See the ח"א, who writes that after the fact, if he did not return to the start of the blessing, then since he has completed the blessing he may not go back. And the Magen Giborim disagrees entirely with the ruling of the Shulchan Aruch, and writes that by the essential law, if he did not pause long enough to finish the entire prayer, it is not deemed an interruption, and he returns only to the place where he stopped. And that which Tosafos wrote, that he returns to the start of the blessing, refers to a case where he paused long enough to finish it entirely, and Tosafos holds that this (external) compulsion is not deemed (the relevant) compulsion even in the prayer. And in the commentary of the Vilna Gaon he agrees with the approach of the Rashba cited in the ב"י; see there. And it is implied from him that in all cases he returns only to the place where he stopped alone, unless he paused long enough to finish it entirely and due to compulsion — for then he returns to the beginning of the prayer.

ס״ק כבג' ראשונות וכו'

(כ) בג' ראשונות וכו' - דכל אלו כברכה אחת חשיבי לכך אפילו לא שהה חוזר לראש התפלה או לרצה ולפי מה שכתבתי בשם הגר"א והמג"ג ה"ה הכא אין צריך לחזור רק לאותו מקום שפסק:

(20) 'in the first three, etc.' — for all of these are considered as a single blessing, and therefore, even if he did not pause, he returns to the beginning of the prayer or to 'Retzeh.' But according to what I wrote in the name of the Vilna Gaon and the Magen Giborim, here too he need only return to the place where he stopped.

ס״ק כאחוזר לראש

(כא) חוזר לראש - כתב הח"א היינו דוקא כשסיים כבר הברכה אבל אם הפסיק באמצע ברכה אינו חוזר אלא לתחלת אותה הברכה דכל באמצע לא נקרא חזרה אלא תיקון הלשון:

(21) 'he returns to the beginning' — The ח"א writes: this is specifically when he has already finished the blessing; but if he interrupted in the middle of a blessing, he returns only to the start of that blessing, for anything in the middle is not called 'returning' but rather correcting the wording.

ס״ק כבבקורא

(כב) בקורא - נקט קורא משום דדין זה נובע מק"ש דשם ג"כ דינא הכי כמש"כ לעיל בסי' ס"ה ס"א בהג"ה:

(22) 'by a reader' — he used the term 'reader' because this law derives from the Shema, for there too the law is thus, as is written above in siman 65, se'if 1, in the gloss.

ס״ק כגאם שח

(כג) אם שח - וה"ה אם הזכיר מאורע של שאר ימים בתפלה כגון של שבת ויו"ט בחול וכה"ג ג"כ דינו כאלו שח [אחרונים] ויבואר לקמן בסוף סימן ק"ח במ"ב עי"ש:

(23) 'if he spoke' — and likewise, if he mentioned an occasion of other days in his prayer — such as mentioning Shabbos or a Yom Tov on a weekday, and the like — his law too is as if he had spoken. [So write the later authorities.] And this will be explained further on, at the end of siman 108, in the Mishnah Berurah; see there.

ס״ק כדבתפלה

(כד) בתפלה - ואם שח בק"ש וברכותיה עיין לעיל בסימן ס"ה ס"א במ"ב:

(24) 'during the prayer' — and if he spoke during the Shema or its blessings, see above in siman 65, se'if 1, in the Mishnah Berurah.

ס״ק כהכדין ההפסקות

(כה) כדין ההפסקות - ר"ל דאם שח באמצע ברכה שיחה מועטת ואפילו אם לא שהה עי"ז כדי לגמור אותה ברכה חוזר לראש הברכה ואם שהה ע"י השיחה כדי לגמור כל התפלה מראשו לסופו חוזר לראש התפלה ולפי מה שביארנו לעיל בסקט"ז לא יהיה דין זה רק בששח ע"י אונס כגון ע"י אנס וליסטים וכה"ג וכנ"ל אבל אם שח שלא באונס כ"א בשגגה ע"י איזה טעות או שסבר שהוא מותר אפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש כ"א לתחלת הברכה ואם שח בין ברכה לברכה אע"ג דעשה איסור בזה מ"מ לא שייך בזה שום תיקון לכו"ע אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו ואם שח במזיד צע"ג בדין זה י"א דחוזר תיכף לראש התפלה אפילו בשיחה מועטת וי"א דלא שנא בין שוגג למזיד:

(25) 'like the law of the interruptions' — that is to say, that if he spoke a brief conversation in the middle of a blessing — even if he did not thereby pause long enough to finish that blessing — he returns to the start of the blessing; and if, through the conversation, he paused long enough to finish the entire prayer from its beginning to its end, he returns to the beginning of the prayer. And according to what we explained above in se'if katan 16, this law applies only where he spoke due to compulsion — such as by an aggressor or bandits and the like, as above. But if he spoke not under compulsion, but rather inadvertently — through some error, or because he thought it was permitted — then even if he paused long enough to finish it entirely, he does not return to the beginning but only to the start of the blessing. And if he spoke between one blessing and the next, although he transgressed by doing so, nevertheless no correction applies to it according to all; rather, immediately after the conversation he finishes his prayer. And if he spoke intentionally, this law requires great study: some say that he returns at once to the beginning of the prayer, even for a brief conversation, and some say that there is no difference between an inadvertent and an intentional speaker.

ס״ק כולקדיש

(כו) לקדיש - ר"ל לאיש"ר וה"ה לברכו:

(26) 'for Kaddish' — that is to say, for 'Yehei Shemei Rabba,' and likewise for Barchu.

ס״ק כזישתוק

(כז) ישתוק - עד יתברך:

(27) 'he should remain silent' — until 'Yisbarach.'

ס״ק כחויהא כעונה

(כח) ויהא כעונה - לענין שיצא בזה ידי חיוב קדיש וקדושה ומ"מ לא חשיב הפסק:

(28) 'and he is as one who answers' — in that through this he fulfills his obligation of Kaddish and Kedushah, and nevertheless it is not deemed an interruption.

ס״ק כטאינו פוסק

(כט) אינו פוסק - ואם פסק בזה וכן לקדיש ולקדושה דינו כשח במזיד ולדעת הפוסקים דשם חוזר לראש גם בזה חוזר לראש אך אם סבר שמותר להפסיק הוי כשוגג ואינו חוזר לראש וכנ"ל. ואם קראוהו לס"ת והוא עומד אחר תפלת י"ח אפילו לא התחיל עדיין אלקי נצור פוסק ועולה אך יזהר לומר יהיו לרצון קודם:

(29) 'he does not interrupt' — and if he did interrupt for this, and likewise for Kaddish or Kedushah, his law is like one who spoke intentionally; and according to the authorities who hold that there (in the case of intentional speech) he returns to the beginning, here too he returns to the beginning. But if he thought that it was permitted to interrupt, it is like an inadvertent act, and he does not return to the beginning, as above. And if they called him up to the Torah and he is standing after the Shemoneh Esrei — even if he has not yet begun 'Elokai Netzor' — he interrupts and goes up, but he should be careful to say 'Yihyu leratzon' beforehand.

ס״ק לאחר שסיים וכו'

(ל) אחר שסיים וכו' - היינו שאמר גם יהיו לרצון קודם אלקי נצור דאל"כ אסור להפסיק כמש"כ בסימן קכ"ב ולזה רמז הרמ"א במה שכתב ועיין לקמן סימן קכ"ב:

(30) 'After he has finished, etc.' — meaning that he also said 'Yihyu leratzon' before 'Elokai Netzor,' for if not, it is forbidden to interrupt, as is written in siman 122; and to this the Rema alluded in what he wrote, 'and see further on, siman 122.'